January - 2018

לראות את הקולות

בס"ד אחד הדברים האהובים עלי בבית קפה (טוב, חוץ מהקינוח, כמובן) הוא הרגע הזה של ההתבוננות. בכל פעם כשיושבים בבית קפה מגיע מתישהו השלב הזה שנשארים לבד בשולחן לכמה רגעים, או שנשארים יחד אך המסך המהבהב של האחר גורם לנו להדליק את נורות ההבהוב שלנו. אם לומר בכנות, הרגעים האלו הם הרגעים האהובים עלי במיוחד, כי הם מזמנים את האפשרות להסיט את המבט ולראות את כל מה שקורה מסביב ולהבחין איך המקום התמלא, איך האנשים שישבו לידי התחלפו באנשים אחרים והעניקו למקום צבעים וקולות אחרים. לפעמים אני ב

עכשיו בגיל 73 אני מבינה כבר למה אשת פוטיפר לא רצתה לשבת עם יוסף הצדיק על כוס קפה ולשוחח בנועם ובמתיק

ביום שבו מת הנשיא הראשון ד"ר חיים וייצמן אני הייתי בכיתה ב ובאותו יום דווקא באותו יום המורה שלנו אסתר שטיינברגר ז"ל אחרי שהיא סיפרה לנו שהנשיא הראשון מת הבוקר היא לימדה אותנו על יוסף הצדיק ואשת פוטיפר. וקראנו בתורה שאשת פוטיפר אהבה את יוסף ואמרה ליוסף הצדיק שכבה עמי ואני לא הבנתי ממש לא הבנתי למה אשת פוטיפר צריכה לשכב עם יוסף הצדיק. למה לא מספיק לה שהם יעמדו וידברו או אפילו ישבו להם על כיסא וישוחחו בנחת. ואז הצבעתי בנימוס ושאלתי למה היא ר

רות. עבור. סוף.

בס"ד "מַה-תִּצְעַק אֵלָי; דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְיִסָּעוּ" אז נסעתי! השבוע, החלטתי שאת הפרשה אני רוצה לכתוב באופן קצת אחר. במקום להרגיש אותה רק דרך עוצמת האותיות והמילים, החלטתי שאני רוצה גם לחוות אותה בדרך מעשה של ממש. אז בקעתי את ההרגלים מתוכי ובמקום ללכת הביתה אחרי יום עבודה עם ראש עמוס במשימות, נתתי לרגליים לקחת אותי אל עבר לב ההתרחשות. אל הים. "התגעגעתי- אז באתי..." קראתי לעברו והתיישבתי, פתחתי את הפרשה ונתתי למילים לחצות את הים בתוכי. לדמיין מול העיניים את ההת

צעד קדימה, שניים למעלה

,הדר מורד, כותבת על פרשת "בא" ועל כח ההתחדשות מה כל כך קסום בו ומה הסיבה האמיתית שאנחנו כל כך אוהבות לעשות ?קניות? ואיך כל זה

עכשיו בגיל 73 אני מבינה מי קבע את הטעם האמנותי שלי בציור.

כשהייתי בת 10 בכיתה ה המורה שלנו היה יוסף אלמוזנינו. יוסף אלמוזנינו עלה ממרוקו עם אמו ואחיו אלברט שהיה אומן צלליות ידוע. הם דברו צרפתית והיו אנשים נעימים מאוד. יוסף היה מחנך שלנו וגם המורה לציור. הוא רצה להאיר את חשכת הבורות האמנותית שלנו ולכן בשיעורי ציור היה מלמד אותנו להבחין ולדעת לזהות מהי יצירת אמנות ומיהו צייר אמן. הוא היה מסור מאוד לעניין הזה עד כדי כך שיום אחד הוא נסע במיוחד לתחנה המרכזית הישנה בתל אביב ושם קנה מסוחר רחוב תמונה קיט

סיור וירטואלי במנהרת הזמן

קבוצת הנוסטלגיה (המקורית!) שנפתחה לפני מספר שבועות בפייסבוק החזירה רבים מאיתנו לאחור והעלתה אל פני השטח זיכרונות ואירועים שבאמת רובנו כבר שכ

שמעתם על קיפוד?

משהו טוב קורה בעיר, והמשהו הזה היא מחלקת הקיימות בעירייה, שפתחה לפני חצי שנה את מרכז קיפוד. בשישי האחרון קפצתי לשם, ונפגשתי עם גל בר, שמנהלת את המקום ביחד עם קרן שטרית באלי, שתיהן ממחלקת קיימות של העירייה. המרכז היה עמוס בנשים שהגיעו לסדנת שרפרף מצמיג ממוחזר. גל עשתה לי סיור במקום וענתה לי על כמה שאלות. מה זה בעצם מרכז קיפוד? קיפוד זה ראשי תיבות של קיימות פורצת דרך. זה מרכז של מחלקת קיימות, אגף איכות הסביבה של העירייה. מחלקת קיימות מונה עשרה אנשים, ואנחנו המחלקה הכי גדולה באר