להיות אמא לשניים

אם הייתם שואלים אותי לפני 5 שנים כשרק התחתנתי איך אני מדמיינת את המשפחה העתידית שלי הייתי כנראה עונה 3-4 ילדים במרווחים קטנים, שיגדלו כחבורה אחת. ואז ילדתי את בני הבכור והבנתי שפשוט אין מצב ושאני לא מסוגלת להתמודד עם יותר מילד אחד בשנים הקרובות. הלידה שינתה את עולמי בבת אחת: המעבר החד הזה מלהיות עצמאית וספונטנית ללהיות אחראית לתינוק קטן 24/7 היה ממש סוג של "כאפת התעוררות" ולא במובן הטוב, אלא במובן המאוד קשה ומתיש – נפשית ופיזית. כתבתי על הקושי שחוויתי בשנה הראשונה שלי כאמא, ומאז יצא לי להיחשף לעוד סיפורים וקשיים של אמהות בשנה הראשונה שלהן להורות, וזה רק גרם לי להבין כמה הנושא הזה חשוב וכמה צריך לעודד את הדיבור עליו בשיח הציבורי.

לקח לי הרבה מאוד זמן להרגיש בשלה להביא עוד ילד לעולם. הייתי צריכה להגיע למצב הזה שאני כבר לא מפחדת לאבד את עצמי שוב בתוך כל הבלגאן הזה של האחראיות והדאגה לתינוק קטן. בשנים האחרונות הייתי עסוקה מאוד וגיבשתי לעצמי את הזהות החדשה שלי כאמא לילד קסום ומדהים שאני הכי אוהבת בעולם, כרעיה, כבעלת עסק עצמאית ובעיקר את הזהות העצמית שלי שקצת נדחקה הצידה. כיום כשאני מצפה לילד שני אני כבר מרגישה יותר מוכנה, פחות מפחדת להתמודד עם הקשיים שליוו את הפעם הקודמת אבל אני לא יכולה להתעלם מהחששות החדשים שעולים בי – כי איך זה יהיה עכשיו? דומה? שונה? איך עושים את זה כשכבר יש עוד ילד קטן? ושאלת השאלות – האם הפעם הזו אני אצליח לישון בלילות???

כדי להפיג קצת את החששות והתהיות התייעצתי עם חברותיי הבלוגריות המקסימות מיטל אשכנזי פומרנץ ומאיה פולק – שהן בעצמן אמהות לשני פעוטות מתוקים שהקטנים ביניהם נולדו במהלך השנתיים האחרונות. ביקשתי מכל אחת מהן לענות לי על כמה שאלות בוערות לקראת בואו של בייבי מספר 2, והנה התשובות המאוד מעודדות שלהן:

אילו חששות היו לך לפני הגעת הילד השני? מאיה: מכיוון שעם בני הבכור חוויתי משבר מאוד גדול לאחר הלידה והימים שאחרי לא היו כמו בחלומות שחלמתי אז היו לי המון חששות כמו: האם הלידה תהיה שוב 4 ימים שלמים, האם אני ישר אוהב ואתחבר לילד שיצא ממני? האם זה בסדר שלא אתחבר ישר אחרי שאראה את הילד? ומה יהיה עם העסק שלי? האם אצליח לשמור עליו גם כאשר אני בחופשת לידה של עצמאיות? האם התכוננת בצורה אחרת לבוא הילד השני? מאיה: התכוננתי בצורה אחרת לגמרי! בן הזוג שלי לקח הפעם חופשה של שבועיים שלמים שאני חושבת שזה הכרחי מאוד עבור אישה שכרגע יצאה מבית החולים ומחלימה וצריכה לטפל בעצמה ובעוד תינוק שהצטרף למשפחה. כמו כן נעשה סידור עם סבתא לבני הבכור יהונתן שנשאר בבית. ואחד הדברים החשובים שנערכתי אליהם הוא טיפול לנפש שנפגעה לא פחות מהגוף, טיפול שהכין אותי לקבל את כל מה שתביא איתה הלידה.

מיטל: כשבני הבכור עופרי הגיע אלינו הפכנו מזוג למשפחה, משני צעירים שדואגים לעצמם לשני הורים שדואגים לאפרוח שלהם. השינוי הזה היה דראסטי, שונה ולא מוכר. לקח לי זמן למצוא את המקום שלי כאמא ולאורי את המקום שלו כאבא. בגדול, הכל היה מאוד ראשוני, כמו מכונה חדשה שמתחילה לפעול ונתקעת ומסדרים משהו ונתקעת ושוב. ובסוף זה עבד ונפלא. הפעם הזו אפשרתי לעצמי לקחת את הזמן ולהתארגן מחדש בלי ציפיות גבוהות בהתחלה. לעטוף את עצמי בכל עזרה אפשרית לחודשים הראשונים שהם גם ככה מאוד מאתגרים.

איך הכנת את הילד הבכור לבוא התינוק? מאיה: יהונתן היה בן שנה ותשעה חודשים כשאיתי הצטרף למשפחה. בזמן ההיריון כל הזמן סיפרנו לו שעוד מעט יגיע תינוק הביתה ויהיה לו אח. הוא לא תמיד שיתף פעולה וכאשר כן הגיב תמיד זה היה בשלילה ואמר שהוא לא רוצה, אבל כאשר הגיע לבית חולים, יהונתן נכנס לתפקיד האח הגדול בצורה מדהימה, ככה שלטפטף לו כל הזמן ולהקריא לו סיפורים על אח חדש שיצטרף בקרוב, כנראה כן עשו את העבודה. מבחינת הכנות מראש לימים של הלידה ואחריה - סבתא של יהונתן הייתה איתו במהלך הלילות שהייתי מאושפזת כדי שרני בן הזוג שלי יהיה איתי ולא אשאר לבד כמו בפעם הראשונה במהלך הלילה ולכן הפעם שכרנו חדר במלונית. ויהונתני מאוד נהנה עם סבתא שלו.

מיטל: בין הילדים שמרנו על מרווח נשימה שהיה לנו מאוד הכרחי כמשפחה. נכנסתי להריון כשעופרי היה בן 3.5 , הוא כבר רצה מאוד אח חדש ואנחנו כבר היינו הרבה יותר בשלים. במקביל אחרי הלידה, דאגתי מאוד לא להעלם לעופרי ולהיות שם איתו ולהקדיש לו זמן איכות אישי. זה אומר בפועל פחות להתמסר לתינוק הקטן ויותר לשלב אותו בהתנהלות מול אחיו הגדול, לדוגמה כשאת מניקה את התינוק אז ספרי לאחיו הבכור סיפור, או לארגן משחק נחמד לבכור לפני שאת מנסה להרדים את התינוק.

בתור עצמאית, כיצד התכוננת מבחינת העסק שלך לבוא התינוק לטווח הקצר ולטווח הארוך? מאיה: אני לא אדם שמתכנן מה יהיה הלאה בעוד מספר חודשים כאשר אחזור לעבודה באופן מלא. האמנתי שאני טובה במה שאני עושה והעבודה תגיע כאשר אהיה מוכנה אליה וככה היה.

האם את מרגישה שיש שוני מהותי במעבר בין משפחה של 3 נפשות למשפחה של 4 נפשות? מאיה: יש שינוי מהותי מאוד, אני נהנית להיות אמא לשני ילדים יותר מאשר נהניתי להיות אמא לילד אחד. אמנם יש קשיים ולא הכל וורוד אבל הכל מרגיש רגוע יותר, כיף יותר. מרגישה שנתתי ליהונתני את המתנה הכי טובה בעולם: מישהו לשחק איתו, מישהו שישן איתו ביחד בחדר, מישהו לצחוק איתו. הם עוברים ימים טובים ביחד ולהסתכל עליהם מהצד זה רגעים טובים של נחת.

מיטל: כל מקום במשפחה יש לו יתרון וחסרון. עופרי קיבל הורים טריים, דואגים עם מלא תשומת הלב עליו. איתמר נכנס למקום קיים, עם הורים פחות זמינים אבל הרבה יותר מנוסים ופחות נלחצים מכל שלב. איתמר הגיע למשפחה שהיא מכונה משומנת ועובדת, ישר נכנס לתלם ואנחנו ידענו בדיוק איפה הוא מתברג. בחודשיים הראשונים לקח זמן להבין מחדש לכל אחד את המקום שלו ולחזור ולתפקד בסימביוזה אבל הפעם, כבר יכולנו לנשום עמוק וידענו שהכל עניין של זמן ואוטוטו יסתדר. התובנה המנחמת הזו הייתה לנו מאוד משמעותית.

לסיום אם יש לך טיפ או שניים שהיית רוצה לשתף את האמהות שבדרך? מאיה: לנשום.

מיטל: לדאוג לזמן איכות לבד עם הילד הבכור בלי אחיו התינוק - פשוט לרדת למטה לספור אבנים לחמש דקות, או ללכת ולקנות ארטיק קרח יחד לבד. העיקר לייצר את האחד על אחד שהוא היה רגיל לו ושיהיה לו מאוד חסר בהמשך.