המדריכה למשפצת המתחילה ודלת התקציב
אז אני מה שנקרא 'לא מהתחום'. אני לא אדריכלית ולא מעצבת. לא שיפוצניקית וגם לא צבעית. אני אני. בתאדם רגילה מן היישוב. הכפר. סבא. ויצא לי לשפץ שתי דירות. אז להלן התובנות שלי: לבחור היטב את בעלי המקצוע בחירת בעלי המקצוע היא חשובה ומשמעותית לאין שיעור. קודם כל מבחינת תקציב. אם תקחו בעל מקצוע יקר יחסית, ייתכן ולא יישאר לכם כסף לשידה ההיא שבדיוק רציתם. עלות לאו דווקא מעידה על איכות ומאוד קשה להשוות בין בעלי מקצוע (או כמו שאומרים אצלנו - אי אפשר להשוות בין תפוחים לתפוזים). לאחת העבוד
עכשיו בגיל 73 (וחצי) אני סוף סוף סופר-אלגנטית-סולידית.
הבוקר יצאתי לרחוב
להכנות לקראת בר המצווה
של נכדנו האהוב דוד-חי
שיחיה.
ביום חמישי הקרוב
תחנה ראשונה כמובן הייתה
במספרה של פיבי
פיבי אישה צדיקה
התרגשה אתי בשמחתי
והצהירה לכבוד בר המצווה
של דוד-חי אעשה לך תספורת
סופר-אלגנטית
אמרתי לה פיבי לא סופר רק
אלגנטית-סולידית .בבקשה
לא מהזו'רנל של התערוכה בפריז.
פיבי אמרה בטח ,בטח.
הפקרתי את קווצות שערי
מגודל הפרא לידיה הטובות
והיא ארגנה את ראשי לתפארת
קצצה בנטיעות וישרה את הסוררות
ואז התבוננו שתינו בבת
עכשיו בגיל 73 (וחצי) אני עושה לעצמי קייטנת סבתא בכיף ומפנקת את עצמי בגלידה בשני טעמים.
הלכתי לרחוב הראשי.
נכנסתי לקיוסק שבפינת רוטשילד וייצמן
ביקשתי "מעריב לילדים"
בשבילך? שאל האיש מעבר לדוכן.
לא, לא בשבילי. לנכד שלי השבתי.
את עושה קייטנה לנכדים! צהל האיש.
לא , אני לא עושה קייטנה לנכדים
השבתי.
הנכד שלי אוהב לקרוא "מעריב לילדים"
חבל, אמר האיש,חבל,
זה יפה קייטנה לנכדים
אשתי עושה כל שנה קייטנה לנכדים!
נכנסתי לחנות המשחקים.
בקשתי תבניות להכנת וצביעת בובות נסיכה.
בשביל הנכדות שלך!
צהל האיש בדרכו למדף הנסיכות
את בטח עושה קייטנה לנכדים!
קייטנת סבתא בכפר סבא
בכל שנה בקיץ הם מגיעים אלינו אחד אחד. בתאריכים שתואמו ממבעוד מועד. יהונתן, יואב, איה ועידו. קרני בת השלוש עדיין מחוץ ללופ, אולי תצטרף כבר השנה. על פני כל השנה אנחנו נהנים מזמן איכות יחד עם הנכדים, במסגרות משפחתיות כאלה או אחרות. אבל קייטנת סבתא זה משהו אחר. מה זה בכלל קייטנת סבתא ? האמת היא שהזכויות על השם שמורות לאמא שלי, הלא היא סבתא יהודית שנהגה לעשות בילויי קיץ עם הנכדות והנכד ( ילדיי ואחיניותיי) בדירתה ברמת גן, לפני שלושים שנה ויותר. אצלנו זה התפתח לכלל מוסד ממש. בכל קיץ
מה עושים עם הילדים בחופש הגדול?
החופש הגדול מלחיץ אותי. הנה אמרתי את זה. הילדים יהיו בחופש שבועיים-שלושה ואני לא יודעת מה לעשות איתם. שאלתי את כל מי שאני מכירה מה התוכניות שלהם לחופש. אולי נעתיק ונעשה גם. ככה גיבשתי לי רשימה: מה לא נעשה בחופש הגדול: לא נטוס לשומקום. הילדים עדיין קטנים. זה יהיה יותר סבל לכולנו מאשר כיף. אני יודעת שיש כאלה אמהות שטסות לבד עם 7 ילדים בני חצי שנה לחמש וזה ממש כיף להם. הן גם נראות מעולה, וקמות ככה בבוקר. אני יודעת שהילדים שלהן ממש נהנים וזה מבגר אותם והטיסה תורמת להם וכל זה. אי
תודה על החופש הגדול
מי שעוקבת אחרי יודעת שאת יולי, אוגוסט בשנה שעברה אני מעדיפה לשכוח. זה זכרון לא טוב בחיי שאותו אני רוצה לתקן בשנה הנוכחית. היו לי עם רני ויהונתני תכנונים רבים (איתי עוד היה בבטן). אבל תכנונים בנפרד ומציאות בנפרד. השנה הזאת בקיץ אני מאחלת ומזמנת לי ולמשפחה הקטנה שלי חוויה מתקנת. כזאת שנמצא את עצמנו עם חיוך על הפנים, עם חוויות ורגעים מאושרים כמו שכל משפחה חולמת. את יהונתני שלי בחרתי לא לרשום לקייטנה בקיץ, לא כי חלילה אני נגד קייטנות, ממש לא, כי אני רוצה אותו לעצמי. לזמן משותף של
חופש וצחוק? הצחקתם אותי!
האמת, כשאני חושבת על מחירים של כמעט אלפיים ש"ח לקייטנה לכל ילד, על שעות מסך אינסופיות, על ילדים משועממים שחושבים, משום מה, שזה התפקיד שלי להעסיק אותם (אז מה עם קוראים לי "אמא"), לא בא לי לצחוק - אני נוטה קצת יותר לכיוון השני. בכי ורחמים עצמיים לקראת החודשיים הקרובים יתקבלו בברכה. אבל מה לעשות, המשימה שלי היא לכתוב פוסט "תודה על הצחוק" שקשור לחופש הגדול, אז הפוסט הזה יוקדש לצחוק ולא לבכי (את הדמעות אשמור לעצמי ואבכה כבר לבד בחושך). ועכשיו קצת ברצינות, בעיני החופש הגדול הוא הזד
עכשיו בגיל 73 (וחצי) אני מרגישה עכבישה שמחוברת לרשת הזמן ומתגעגעת לרשת העכבישה בשדה.
פעם לפני שנים רבות
הייתי מורה
אמנם לא המורה
של המדינה
ולא מורה רוחנית
סתם מורה
עם תיק של מורה
שהיה לו אבזם
לתיק.
ואז
בימים ההם
ולא בזמן הזה
הכרתי
הכרות אישית
עכבישים
הם היו
מחוברים לרשת
לא אני.
ואני?
עוד לא הכרתי
אפילו
את
המילה
אינטרנט. פעם מזמן
בטיול בשדה
כן פעם היו דברים כאלה
ראיתי עם
התלמידים שלי מהחוג לטבע
של בית ספר "תחכמוני" ברחובות,
רשת של עכביש
בהיקף של שלושה
מטרים בערך.
מדדנו בצעדים.
ילדי החוג התלהבו
כל כך.
עכשי
וגם היום בגיל 73 (וחצי) אני נקרעעעעעת כאשר אני פוגשת קשישים שבדמיוני היו פעם חתיכים קורעעעעעעעים!
הבוקר בדואר אני ממתינה לתורי.
גבר אחד אולי בגילי ממתין גם הוא.
שעון במרפקו על הדלפק
כבר הגיע תורו שלו
והפקידה נגוזה.
הוא ממתין לשובה
הוא בהיר עור גבוה,
קרח, בעל כרס מטופחת
עטור זקנקן לבן.
פעם הוא היה חתיך בלונדיני
קורעעעעעע......
לצידי על הספסל המרופד
יושב גבר שני שחרחר
שיערו ארוך אסוף בקוקו
עגיל באוזנו צמיד כרוך במפרק ידו
גם הוא גבוה, גבוה מאוד
גם הוא בעל כרס מטופחת
גם הוא עטור זקנקן עדיין לא מלבין
אלא אפרפר חרוץ בערוצי שחור
פעם גם הוא היה חתיך
להיות אמא לשניים
אם הייתם שואלים אותי לפני 5 שנים כשרק התחתנתי איך אני מדמיינת את המשפחה העתידית שלי הייתי כנראה עונה 3-4 ילדים במרווחים קטנים, שיגדלו כחבורה אחת. ואז ילדתי את בני הבכור והבנתי שפשוט אין מצב ושאני לא מסוגלת להתמודד עם יותר מילד אחד בשנים הקרובות. הלידה שינתה את עולמי בבת אחת: המעבר החד הזה מלהיות עצמאית וספונטנית ללהיות אחראית לתינוק קטן 24/7 היה ממש סוג של "כאפת התעוררות" ולא במובן הטוב, אלא במובן המאוד קשה ומתיש – נפשית ופיזית. כתבתי על הקושי שחוויתי בשנה הראשונה שלי כאמא,
