עכשיו בגיל 72 אני מבינה שדרכי ודרכו של לני חייבות להיפרד.
בימי חמישי בבוקר
אני פוסעת לי מעדנות
למועדון הפנסיונרים בשכונת סירקין
שם מזה שנים רבות אני מלמדת
שיעור בתורה בנושא "בין פשט לדרש"
כמו בכל יום חמישי גם ביום שמש חורפית זה
חולפים על פני לאורך הדרך בעלי כלבים
מוליכים את כלבם
שחביב עליהם בדרך כלל כגופם
לטיול בוקר יומי.
בפינת הרחובות דב הוז וטשרניחובסקי
חולפת על פני בקומה זקופה
בעלת הכלב ששמו לני
היא אישה מבוגרת ממוצא רוסי
שערה המלבין צבוע באודם לוהט
ופניה עשויות היטב בתמרוקים,
עיניה ששר וארגמן שפתיה.
אמא, אמא שלי
יום האם היום עומד שם הבנק הבינלאומי, את הכיכר החליפו רמזורים וליד הקופה של אוגודניקוב מוכרים לחם ארז. הרבה שנים עברו מאז תרמנו, אמא ואני, למאמץ הביטחוני.
הייתי בת 6 או 7. לא סתם נזכרתי בזה דווקא בימים האלה, בתחפושות מעשה ידיה, ובחצאיות משאריות הבד של שמלותיה.
יאר צייט, הוא רק יום אחד, אבל על אף שעברו מאז 41 שנים, ואולי דווקא ממרחק,
הוא נמשך אצלי מדי שנה טיפה יותר, ומאיר כל מיני פינות שנשתכחו עם הזמן. אמא שלי היתה תופרת, בגטו של רומקובסקי, גטו לודז'. היא ניהלה מתפרה שתמכה
סבא דוד שלי
יום המשפחה מתקרב ובדרך כלל כשחושבים על יום המשפחה חושבים על ההורים והילדים. הפעם אני רוצה לספר לכם על סבא שלי, ה-סבא שלי, סבא דוד (במלעיל) חנונה ז"ל. עם סבא דוד מאז ומעולם היה לי קשר אחר, קשר מיוחד. אולי זה בשל העובדה ששנינו אוהבים פסטה בחירוף נפש ומעדיפים אותה בכל שעה אפשרית ובכל מצב אפשרי על פני כל ארוחה אחרת, אולי זה מפני שהוא העצמאי הראשון במשפחה שלנו ואני אחריו או אולי יש דברים שלא צריך למצוא להם הסבר. אספר לכם קצת על סבא שלי. הוא נולד ברומא בשנת 1930 ב-1 באוקטובר וגדל ב
סבא שלי נסים
לסבא שלי קראו נסים לביא. הוא נפל בקרב במלחמת העצמאות. נסים היה בן 31. הוא הותיר אחריו את אמא שלי, ילדה בת 8, ואת אמא שלה (סבתא שלי) ממנה התגרש מספר שנים קודם לכן. נסים היה בנם של שמעון לביא ורחל לביא לבית חרוש. אח קטן ליפה וליהודית ואח למחצה של אברהם ואסתר. בן למשפחה ספרדית מצאצאי מגורשי ספרד שהתגוררה בחברון מזה 10 דורות, וברחה לירושלים לפני הפרעות של תחילת המאה ה-20. המשפחה מוזכרת ב"ספר חברון" בשם לאבּי (עם ב' דגושה) ובשם להבה. (ספר חברון- עיר האבות ויישובה בראי הדורות מאת ע
DIY הכי משפחתי שיש
איך לקחו לנו את יום האם? משפחה אנחנו כל השנה אבל יום האם היה רק יום אחד בשנה.
מצד שני יש כל כך הרבה סוגי משפחות בימינו, שיום האם באמת מרגיש קצת ארכאי.
שירה שלי חזרה השבוע כל יום עם פרחים שקטפה (לא פרחים מוגנים, לא לדאוג) בדרך- "אמא קטפתי לך לכבוד יום המשפחה". קטפה לי. במיוחד בשבילי. לכן מודה שכבר פחות משנה לי איך תקראו ליום הזה. את תשומת הלב שלי קיבלתי :)
אז אם כבר התכנסנו כאן ליום המשפחה, קבלו יצירה משפחתית שווה במיוחד.
אני אוהבת כל שנה לייצר יצירה משפחתית שעושים ביחד
סבתא חנה שלי
סבתא שלי נולדה בקזבלנקה שבמרוקו, בת למרדכי ועליה דהן, הצעירה מבין שבעה ילדים, כמו כן אם לשמונה, בשלנית בחסד עליון, מצחיקנית על, יפיפייה הורסת, חכמה כמו שד, טובת לב ואמיצה. ממש אמיצה.
אני יכולה לכתוב עליה מגילות. על איך שסעדה את הוריה, על האהבה העל טבעית שחלקה עם סבא שלי, על זה שאין אמהות כמוה, על איך שסחבה מצב בריאותי מורכב, בכבוד עצמי שאין שני לו, כמעט מחצית מחייה, על איך שקרקסה את כל הרופאים סביבה ואף אחד, אף אחד! לא יכל לעבוד על סבתא שלי. אבל אני אספר לכם על האומץ, כי ה
עכשיו בגיל 72 אני יודעת שאני לא לבד ביקום הזה.
היום אמרו ברדיו שהתגלו
שבעה כוכבי לכת דמויי
כדור הארץ שלנו.
ואני שואלת איפה הם היו
עד עכשיו כשאני הייתי כה
זקוקה להם?
למה הם התחבאו עד כה?
ולמה הם התגלו דווקא עכשיו?
ואני מרגישה שמחה גדולה בלב
שהם סוף סוף התגלו
ועכשיו עוד בחיי, כשאני כאן
ולא אחר כך כשלי כבר לא
תהייה נחת והנאה מהם.
עצם המחשבה שיש עוד
שבעה כוכבים דמויי הכדור שלנו
כה משמחת את לבי
כי עכשיו יש סיכוי
שעם עוד שבעה כוכבים כאלו
אני לא אחוש את הבדידות
שחשתי עד הבוקר
כשחשבתי שהכוכב שלנו
שישי בלוינסקי
באופן ספונטני למדי, שאינו מאפיין את אורח חיי הנוכחיים, מצאתי את עצמי בשוק לוינסקי בדרום תל אביב. התזמון מושלם: שעת צהריים מאוחרת, מוקדמת מספיק שהחנויות יהיו פתוחות ומאוחרת מספיק שתהיה חניה בשפע, שבועות ספורים לפני פורים. אז רגע לפני שהתחלנו את הסיבוב בשוק רכשתי כמה פריטים הכרחיים לתחפושות. חמדה זה ה-מקום לקנות בו פרחים לשישי מעדניות יום טוב וחיים רפאל, שתיהן ותיקות ומלאות קונים. זיתים הם מהדברים שקשה לי לומר להם לא, ובשתי המעדניות נמצאים בשפע. יש בשוק מקום שמוכר גזוז שמוכן מע
עכשיו בגיל 72 בחצות הליל אני כותבת שירי מצב רוח כמו זה!
הקור הזה שירד על הארץ
הקור הזה שנושא ניחוח
חורף חדש
יש בו חריפות של חיים אחרים
נטולי זעם נצחי
חפים מאימה, פחד, שנאה
ונקם קדמוני.
הקור הזה שירד על הארץ
נושא כמיהת אח בוערת
בנעימות
מלווה ברחש של
פצפוצי ענפי עץ מתלקחים
ללהבת כותם נעימה
מלטפת כאב אבדן
אתמול
וכוויית יומנו
החולף.
ואנחנו
מוארי שלהבת אור וחום
שוקטים
ולבנו קשוב לנעימה חדשה
מתנגנת בחלל חיינו
ואנו לא
ידענו
אותה
עד כה.
הקור הזה שירד על הארץ
מעורר געגוע
למגע חדש- ישן
בו נשכי
כפר סבא- תודה על המתנות שקיבלתי מימך
אני מאוד מתרגשת כאשר אני כותבת את השורות האלו, אני מתרגשת כי אני מקבלת מתנות בחיים שאינן דבר המובן מאליו זה בהחלט מחמם את הלב. אז אני רוצה לשתף אתכם במתנות שלי. המתנה הראשונה שלי היא - יונית צוק - הבלוגריסטית. כאשר פתחתי את העסק שלי כיועצת שינה ומדריכת הורים, חשבתי לאן זה יכול להתפתח ולקחתי את זה מאוד ברצינות היות ועזבתי את עבודתי כשכירה והקדשתי את כל כולי למטרת העסק, תמיד ידעתי שאני אוהבת לכתוב ( יש האומרים שאני קצת חופרת :) ), אז בעקבות המלצה שקיבלתי על יונית נרשמתי לקורס ש
