עכשיו בגיל 72 אני יודעת שאני לא לבד ביקום הזה.

היום אמרו ברדיו שהתגלו שבעה כוכבי לכת דמויי כדור הארץ שלנו. ואני שואלת איפה הם היו עד עכשיו כשאני הייתי כה זקוקה להם? למה הם התחבאו עד כה? ולמה הם התגלו דווקא עכשיו? ואני מרגישה שמחה גדולה בלב שהם סוף סוף התגלו ועכשיו עוד בחיי, כשאני כאן ולא אחר כך כשלי כבר לא תהייה נחת והנאה מהם. עצם המחשבה שיש עוד שבעה כוכבים דמויי הכדור שלנו כה משמחת את לבי כי עכשיו יש סיכוי שעם עוד שבעה כוכבים כאלו אני לא אחוש את הבדידות שחשתי עד הבוקר כשחשבתי שהכוכב שלנו כדור הארץ שלנו הוא יחיד במינו ולא יודע מה לעשות עם עצמו. כי כאשר הוא הכדור שלנו מרגיש בודד ביקום אני נדבקת ממנו בתחושת הבדידות שלו וגם אני מרגישה בודדה ביקום הזה! ועכשיו כשאני יודעת שהוא לא לבד שהוא לא בודד אלא אחד מתוך שמונה כדורים כמוהו כוכבים מבריקים ונוצצים בחשכת הליל גם אני מרגישה שייכת ליקום כולו ומרשה לעצמי להבריק את עצמי ולנצנץ בחיוך מאיר לכל מי שעובר לידי ברחוב. ואני אפילו לא חשה צורך לעלות על חללית ולהגיע אליהם כדי לתור בהם בשבעת הכוכבים הללו במו רגלי אלא ממש מספיק לי לשמוע את קולם של הקריין או הקריינית ברדיו שמודיעים זאת שוב ושוב כאילו שכל העולם חיכה כל הזמן רק לגילוי של הכוכבים האלה דמויי כדור הארץ. והם אומרים הקריינים בקול חגיגי הם הכוכבים הכדורים האלה דמויי הכדור שלנו נעים כל הזמן סביב הכדור שלנו וזה שהם נעים כל הזמן סביב הכדור שלנו מעורר גאווה גדולה בלבי. ואני פותחת את הרדיו כדי לשמוע שוב ושוב את הבשורה המתוקה הזאת שכדור הארץ ואני כבר לא כוכבים בודדים ביקום הזה והלב שלי מתרחב מתחושת שפע ואפילו אין לי צורך שיגלו עוד. אני מסתפקת באלו! וגם לא חשוב לי אם אנחנו נחשבים בספירה של המדענים ככדור הראשון או השמיני גם זה לא חשוב מה שחשוב זה שהם כאן ביקום אתנו ואנחנו יודעים את זה!