עכשיו בגיל 74 אני מבינה שבמבט לאחור, הכול היה ועודנו כה מדויק ונכון ויפה ועשיר ומשמח ומעציב בחפיפה
לפני חודשיים מלאו לי 74 שנים. לכבוד יום הולדתי ישבתי לי מתחת לעץ יפה בפארק של כפר סבא וחשבתי לי מחשבות יפות. חשבתי לי על כל השנים שחלפו להן נזכרתי בהמון אירועים שמחים ועצובים בחיי לאורך השנים ונהניתי במיוחד לזכור אירועים מצחיקים. חשבתי על המורים שלמדתי מהם ועל התלמידים שלימדתי אותם. חשבתי על הספרים שקראתי והבטחתי לעצמי שאקרא שוב את הספר האהוב עלי "מגילת סן מיקלה" של אהובי הסופר אקסל מונתה. חשבתי גם על שני הספרים שכתבתי וסלחתי לעצמי על שאיני כותבת ספר נוסף. חשבתי על כל הציורים שציירתי וגם על אלה שלא ציירתי חשבתי על החברות שלי. נעצבתי על לבי על אלו שכבר הלכו להן לשדות הצייד הנצחיים כמו שהאינדיאנים קוראים לזה והתגעגעתי לחברות שלי שכאן אתי על פני האדמה הזאת. נזכרתי בכל הבחורים שאהבתי וחייכתי כשנזכרתי באלה שאהבו אותי. חשבתי על ההורים שלי והתגעגעתי אליהם מאוד נזכרתי בחכמתם ובחוש ההומור שלהם וסלחתי להם על שלעתים היו נודניקים לא קטנים. נזכרתי באיש שלי שפעם היה בחור צעיר, יפה ונמרץ ועכשיו הוא קשישון חינני שאמנם הולך עדיין בחורף בסנדלים אבל גם לובש תחתונים ארוכים בימים קרים. חשבתי על ילדינו שהפכו לאנשים כלבבנו ועל הנכדים שלנו שמאירים את לבנו. חשבתי על שיעורי התורה שאני מלמדת כבר המון שנים את התלמידים המבוגרים שלי במועדון הפנסיונרים סירקין וחשתי בלבי בזרם האהבה שאני אוהבת אותם. חשבתי על המעגלים שאני עושה ועל היופי שגיליתי בדרך האינדיאנית של בני שבט הסנקה. הרגשתי שם מתחת לעץ שאני עשירה מאוד ושתרמיל הגב של חיי עמוס במתנות רבות להמשך הדרך. ושאלתי את עצמי ומה עוד את רוצה? והשבתי לעצמי רק המון ימים נוספים כאלה פשוטים וטובים שבהם אקום לעמל יומי ולשמחת חיי. שבהם אשב לי מתחת לעצים יפים ואזמין זיכרונות טובים ואשכח את אבק הדרך שעלה בכל פעם שרגזתי ,כעסתי והתחשבנתי עם אחרים ובעיקר עם עצמי על שהדברים לא בדיוק ,בדיוק, אבל וממש בדיוק כמו שאני רציתי אותם. והיום אני יודעת בגיל 74 שאין בדיוק כלל וכלל יש בערך, וקצת דומה, ואחרת ושונה מכל מה שרציתי. לפעמים אפילו יש בדיוק. אבל זה רק במבט לאחור. כי כאשר אני מביטה במבט לאחור, הכול כה מדויק,ונכון ויפה ועשיר ומשמח ומעציב בדיוק כמו מה שקורה בכל מעגל ומעגל שלי. ולכן אני כל כך אוהבת אותם את המעגלים שלי במיוחד את אלה של ימי רביעי בסוף כל חודש. המעגלים האלה שאני לא יודעת מי תגיע אליהם ומגיעות תמיד הפלא ופלא הנשים הכי קסומות בעולם. איך הן יודעות שדווקא הן צריכות להגיע איך הן יודעות? זה פלא כה גדול בעיני כמו כל החיים שלי שהיום בגיל 74 ברור לי שהם פלא שהולך וגדל ומתעצם ומדייק את עצמו בכל רגע מחדש. בכל רגע מחדש. בדיוק, בדיוק בדיוק!
מרגלית קוטב מורה לתורה בדרך אחרת
ולפילוסופיה אינדיאנית של בני שבט הסנקה
. http://www.margalit-kotev.co.il/
.
