אני לא שקופה
אחד הקשיים הכי גדולים שלי בתוך הזוגיות שלנו הוא נושא חלוקת מטלות הבית. אני לא אשכח שכשעברנו לגור יחד, פתאום גיליתי שעברתי לגור עם שלומפר. הכלים שהשתמש בהם מעולם לא פונו, הבגדים שהוריד, נזרקו על הרצפה בבית, הוא לא ניקה, לא הוריד את הזבל, לא שטף כלים, לא עשה כביסה וזו כמובן רק רשימה חלקית של דברים שהוא לא עשה בבית. נשארתי לבד במערכה מול הלכלוך והבלאגן. בבית ההורים אהבתי לסדר ולנקות, מכיון שכשהייתי מסיימת, הסדר היה נשמר לתקופה הגיונית. אבל כשאני ובן הזוג עברנו לגור יחד, נתקלתי
עכשיו כשאני בת שבעים ואחת וחצי אני מבינה שלא כל מה שאני זוכרת אכן היה. ואולי כן?
כל הילדות מהכיתה שלי כבר בנות שבעים יונה השויצרית ורוחל'ה החנפנית ונורית השקטה שהייתה עולה חדשה ובאה אלינו לכיתה מגבעת עליה היא ג'בלייה בפיה. ואפילו לאהל'ה קרובלניק היפה שהייתה לה סבתא שנולדה בירושלים והיא ,הסבתא שנולדה בירושלים קנתה לה ללאהל'ה קרובלניק חצאית קלוש בצבע תכלת עם שלושה פסים לבנים בשוליים וכשהיא לאהל'ה קרובלניק היפה הייתה בהפסקה מסתובבת סביב עצמה בתנופה הייתה החצאית שלה נפרשת סביבה כמו פרח כחול יפה ואני קנאתי בה כל כך על שיש לה סבתא שנולדה בירושלים ובעיקר קנאתי ב
צאו לי מהחזייה!
כל הלידות שונות, כל האמהות שונות וכל התינוקות שונים, אבל לא משנה מי את ומאין באת, אם ילדת בוודאי נתקלת בשילוש הקדוש של השאלות: איך הלילות, כמה בעלך עוזר והאם את מניקה. אז לא, אני לא ישנה וכן, בעלי מנסה לעזור עד כמה שהוא יכול. אבל דווקא השאלה האחרונה, שאלת ההנקה, גורמת לאמהות רבות לחוש שלא בנוח, כי מאחוריה מסתתר ציבור שלם של נשים תומכות ליגת לה לצ'ה, יועצות הנקה, אחיות טיפת חלב ועוד מצקצקות ומצקצקים למיניהם. השבוע הצטרף אל כל אלה גם ארגון הבריאות העולמי, שהחליט לאסור על פרסום
מאמריקה לישראל, בחזרה לבהירות מחשבתית
חופשה משפחתית זה נשמע מונח חלומי, להתנתק מהכל לזמן מסויים ולחזור מלאי אנרגיה אחרי טעינת מצברים. אז רק רגע לפני שאנחנו מתלהבים בואו נעשה סדר בדברים! קודם כל אני רוצה להגדיר את המונח מנקודת המבט שלי, כדי שנדבר כולנו באותה השפה – חופשה משפחתית = נסיעה לשבועיים לארצות הברית פעם בשנה בתקופת חופשת פסח. בתקופה זו אנו שוהים בבית של הוריי ופוגשים את האחים שלי שאף הם גרים בראצות הברית. במהלך התקופה אנחנו יוצאים לטיולים באיזור עם הילדים וחוזרים אחר הצהריים לפגוש את הדודים (=האחים שלי).
הימים בהם הדברים היו פשוטים...
כשדגלים מתנוססים וכחול לבן הוא הצבע השולט...והכאב על מלחמות וחללים מפלח את הגוף וכמעט באותה נשימה יש שמחה על העצמאות ..כשפטריוטיות, ציוניות ותחושת האחדות מגיחה לכמה רגעים אני בוחרת לכתוב כמה מילים - לא הכי אופטימיות ..ובניגוד להרגלי, הפעם מנשבת בי רוח מעט פאסימית.. מתנצלת על כך מראש בימים אלו הגעגוע בי גובר - לפשטות ,לתמימות וליופי שהיה פעם ונראה כי הוא מתפוגג ונעלם... אני בהחלט חוששת לקיום שלנו שהוא הופך שברירי בעיניי. כשמספרים לי על שמיים שנסגרים.. תחושה של מחנק עולה בי.
העצמאות שלי
יום העצמאות הפרטי שלי, הגיע כמו אצל נשים רבות, כשהפכתי לאמא. בעצם, הצורך בגמישות שמאפשרת העצמאות, התפתח אצלי עם לידת איליי, הבכור שלי. מכיון שלא רציתי להמשיך במקום העבודה שלי, החלטתי לחפש עבודה. תוך כדי חיפושים, הבנתי שכשכירה, אני ארוויח פחות ואעבוד יותר. תוכלו לקרוא על כך עוד בפוסט שכתבתי בשם אמא עצמאית. אז מהי עצמאות בשבילי? כבר אמרתי שהכל התחיל כשאיליי נולד? אני זוכרת שיובל, (בן הזוג שלי ואבא של איליי), היה חוזר מהעבודה בערב (שנייה אחרי שהשכבתי את איליי לישון). לעולם לא אש
יונית צוק - השראה לכתיבת בלוג
השנה זכיתי להכיר את יונית צוק הבלוגריסטית, בפרויקט משותף עם מועצת נשים כפר סבא, עליו אפרט בהמשך. אישה מיוחדת שכבר במפגש הראשון איתה, גרמה לי לסקרנות ורצון להכיר אותה יותר. הענווה והשלווה הפנימית שלה הם חלק בלתי נפרד מההשראה שקיבלתי ממנה בנושא הכתיבה. כמי שעוסקת בכספים,חישובים ומספרים. (יועצת בתחום המימון והמשכנתאות). הכתיבה לא הצד החזק שלי, הצליחה יונית לפתוח בפני צוהר לעולם חדש של כתיבה שהיום הפך לחלק שהוא: תחביב בחיים שלי. בשל הסקרנות שלי ועל מנת שגם אתם תחשפו לעולמה הקסום
רבה? חילונית?? הומניסטית???
האם אתן יודעות מי מרכיב את המועצה הדתית בכפר סבא? בוודאי תופתעו לגלות שבין כל שמות הגברים נמצאת גם גלית אורן מורן, רבה חילונית הומניסטית שמייצגת במועצה את סיעת מרצ. אבל בואו נתחיל מההתחלה. מה זו רבה? רבה היא לשון הנקבה של רב. זאת אומרת אישה שהוסמכה לרבנות ע"י רב אחר. בשונה אגב, לרבנית, שהיא אשתו של רב. גלית אורן מורן. צילום - שירעד ניסים חילונית? הומניסטית? כיצד מתיישבת הסתירה? גלית הוסמכה לרבנות ע"י "מכון תמורה", והינה אדם חילוני. כן, עפ"י תפיסתה של גלית, התנ"ך והכתבים הדתיי
עוד צעד לקראת החלום, מתרגשת
זוכרות את הפוסט שלי על החלום והפרפרים בבטן ? אז רציתי לשתף אתכן ש... יש! עשיתי את זה!! הרגע סיימתי לשלוח את הספר ל- 3 עורכות. הבטן מתכווצת, הפרפרים מעופפים לכל מקום ובעיקר, אני לא מאמינה שסיימתי. נתתי לעצמי כל כך הרבה דד-ליינים לסיים את הכתיבה ולא עמדתי באף אחד מהם והנה היום, נשארתי עם הפרק האחרון, עם קצת תיקונים ואחרי שתיקנתי הבנתי ש... זהו סיימתי! וזו תחושה מוזרה. משהו קצת ריק. זה פרוייקט שעבדתי עליו כל כך הרבה זמן (שנים) ופתאום זהו- אין לי יותר מה להגיד? את כל מה שיש לי לה
רוצה לבלות את "חופשת" הלידה יחד?
רבות מאיתנו חוו בחופשת הלידה שלהן תחושות שהיו רוצות לחלוק עם נשים אחרות במצבן. ואנחנו עושות את זה ככל יכולתנו - מסתובבות בעיר, יושבות בבתי קפה, הולכות לחוגים ו.... זהו? איפה עוד אפשר לפגוש נשים במצבנו במרחב הפיזי האמיתי? אז יעל, תושבת העיר, הרגישה בדיוק כך. הרימה אלי טלפון ויחד בישלנו מרחב חדש, חינם, נעים ומזמין לנשים בחופשת לידה בעיר! כדי לעשות ממנו בדיוק מה שאתן רוצות, יצרנו סקר קטן בלינק הזה. נשמח לשמוע מה אתן חושבות, רוצות וצריכות במרחב כזה. שתי דקות ממזנכן? נתראה! הדר
