עכשיו בגיל 74 אני יודעת למה עשו עלי חרם כשהייתי בכיתה ג'

מידי פעם כשהייתה נחה עליה הרוח הייתה רוחל'ה בת כתתי בכיתה ג' (ובהמשך גם בד') מכריזה שהגיעה העת ואז ילדי הכיתה היו מחרימים אותי כאיש אחד בחרם שארך ימים אחדים עד שסרה הרוח הרעה ונאספתי שוב מבדידותי לחברת האנוש של ילדי כתתי. אני קבלתי את הדברים משום מה כברורים מאליהם הבנתי שאני משלמת על חטאי הכבדים שלא היה לי פשר מה הם ובימים אלו הייתי מתכנסת, מצטנפת לי כארמדילו בשריון עולמי הפנימי ומתנחמת בקריאה ספרים וברקימת חלומות בהקיץ עד עבור זעם. מעל 65 שנה חלפו מאז ואני עזבתי את עיר מגוריי ויצאתי לדרך חיי הארוכה וזיכרון החרם ומצוקת לבי באותם ימים התערבב בזיכרונות אחרים ונותר לו עזוב ושכוח בין שאר ערמת זיכרונות חיי המצטברת בחדרי לבי. בקייץ בשנה שעברה נפטר לפתע אביה של רבקה אחת מחברותיה של בתי הצעירה שהייתה בנעוריה מבאות ביתנו. מצאתי לנכון לנחמה בימי השבעה והפלגתי באוטובוס וברכבת לבית הוריה בעיר ילדותי. בעת שישבתי בחדר המלא בו ישבה רבקה נכנסה לחדר אישה גדולה ומרשימה נפרדה מרבקה במשפט הנחמה המקובל ויצאה מהחדר לדרכה. קולה של האישה נשמע לי מוכר אך לא הצלחתי למקם מאין ושאלתי את רבקה מי האישה הזאת? שמה יונה השיבה רבקה היא חברה של אמי. יונה היא בת כתתי אמרתי לרבקה קולה נשמע לי מוכר הוספתי ולא זכרתי מהיכן. כעבור דקות אחדות נפרדתי גם אני מרבקה ויצאתי לדרכי. ליד הבית חנתה מכונית ובה אישה שסיימה שיחה עם אישה אחרת שעמדה מחוץ למכונית. לבי אמר לי שהאישה שבמכונית היא יונה. הכנסתי את ראשי לחלון המכונית וקראתי בשמה. היא זיהתה אותי מיד ושאלה נרגשת מרגלית מה את עושה כאן? באתי לנחם את רבקה השבתי היא חברתה של בתי הצעירה. את נוסעת העירה? שאלתי כן השיבה לי בואי אקח אותך לתחנה . התיישבתי במכונית ותוך כדי התנעה פנתה אלי יונה ושאלה בטון דיבור שבו אנחנו ממשיכות שיחה ולא כאילו נכנסתי ברגע זה למכונית שלה את זוכרת אמרה לי יונה את זוכרת חזרה שבכיתות הנמוכות היינו מידי פעם עושים לך חרם? בטח שאני זוכרת השבתי נזרקת באחת לחוויית ילדותי הכואבת אז תדעי לך המשיכה יונה אז תדעי לך שאני תמיד התנגדתי לחרמות האלה שעשינו עלייך. אה באמת ? השבתי מנסה לארגן את האינפורמציה החדשה בתמונת הזיכרון העתיק שבו דווקא יונה כיכבה כאחת מנושאות השובל הפעילות של רוחל'ה. כן שבה יונה ואמרה אני תמיד התנגדתי. אני שמחה לשמוע אמרתי ליונה ולא הוספתי. ואז נשמתי נשימה עמוקה ואמרתי, יונה אני רוצה לשאול אותך משהו. מה שאלה יונה סקרנית . יונה שאלתי למה עשיתם עלי חרם? על מה הענשתם אותי? אה השיבה יונה זה ברור קנאנו בך. היית ילדה כל כך מיוחדת במינה ואחרת מאתנו ולא ידענו איך לאכול אותך אז החרמנו אותך. נשמתי לרווחה. לפתע חשתי את משב הרוח הנושב בחלון המכונית. יונה אמרתי לה ואני חשבתי שאני עושה משהו רע כל כך סבלתי. מה פתאום אמרה יונה היית ילדה נהדרת פשוט קנאנו בך! לפתע רציתי כבר להיות בבית שלי בכפר סבא פתאום ככה פתאום הרגשתי בבטן שלי אולי בבטן של הילדה בת השמונה געגועים גדולים הביתה. כל כך התגעגעתי פתאום למראה של יוסי אישי משפכו הירוק בידו משקה את הצמחים הפורחים באדניות חלונות ביתנו. משקה אותם בשקט, באהבה במסירות רבה הולך ושב מהחלון לברז ומהברז לחלון ממלא את המשפך בסבלנות במים זכים להחיות את נפשם של הפרחים העולים בחלונות ביתנו.