על הרקמה - הצגה ואירוע רקמה בכפר סבא
אחד הדברים שאני הכי אוהבת לכתוב עליהם בבלוג הוא מהמתרחש בכפר סבא. על כן שמחתי כשהתבשרתי שההצגה הרוקמת של אורלי ויסברוד תציג שוב בכפר סבא ולאחריה יתרחש אירוע הרקמה של עינת ספקטור.
נתחיל מהסוף אם ככה: ההצגה הרוקמת ואירוע הרקמה הבאית יתרחשו ב6.2.19 במרכז קיפוד. מומלץ ביותר (אחרת הפוסט הזה לא היה נוצר..) כרטיסים ניתן למצוא בלינק.
צילום: אלון פאיט
ההצגה המתארת את קורותיה של בריינה, מבוססת על סיפור אמיתי שהתרחש במאה שעברה. לא אכנס לפרטי העלילה על מנת שלא לספיילר. כן אספר שההצגה מיוחדת מאוד. אורלי מרשימה מאוד בהציגה את שלל הדמויות הצבעוניות שמרכיבות את העלילה. התפאורה שנראית פשוטה במבט ראשון משתנה כל הזמן ומגלה עוד ועוד חלקים ממנה והשימוש בפעלולי רקמה על הבמה מפתיע ומשמח. הצגה יצירתית על היצירה והאומנות.
צילום: אלון פאיט
צילום: אלון פאיט
בתום ההצגה התרחש אירוע רקמה. כל משתתפת קיבלה קיט רקמה עם הדפס, חישוק, הוראות, חוטים צבעוניים ומחט כמובן והתיישבנו לרקום לנו בנחת. עינת ספקטור עברה בין השולחנות ועזרה למי שהיתה צריכה הכוונה והסברים נוספים. כאחת שרקמה לפני שנים רבות (כנראה באזור גיל עשר) רקמת איקסים בעיקר, נהניתי מאוד לחזור למלאכת היצירה האיטית, היצירתית והטקסית הזו. היה מהנה.
לשמחתי אורלי ויסברוד ועינת ספקטור הסכימו לענות על כמה שאלות לבלוג של מועצת נשים כפר סבא ולגלות לנו על תהליך היצירה שלהן.
אורלי ויסבורד היא מעצבת, בובנאית, שחקנית, מלמדת בובנאות, יוצרת עצמאית וכמובן רוקמת. היא בעלת תיאטרון בובות שנקרא ״תיאטרון בביט״ ובו 3 הצגות לילדים והצגה אחת למבוגרים "הרוקמת".
היא גרה בשכניה, בגליל, נשואה באושר לניר ואמא לשלושה ילדים.
צילום: אלון פאיט
מה הרקמה מייצגת בעינייך?
בילדותי גדלתי בבית להורים יוצרים, אמא מורה למלאכת יד וקרמיקאית ואבא עם ידי זהב, למעשה גדלתי בסטודיו, חומרים ויצירה ליוו אותי מאז שאני זוכרת את עצמי. הרקמה מייצגת בעיניי את חוכמת הידיים, את האמנות העמלנית, היומיומית שמתחברת לנשיות ולמעגלי נשים קדומים. כמו שפת נשים עתיקה שעוברת בגוף, בDNA ובוראת עולמות חיים של שמחה, צער, אהבה וכאב, תקוה, חלום והשתנות.
איך יצרת את ההצגה?
בתחילת הדרך, בכלל לא חשבתי על הצגה. הכל התחיל עם מכונת הדפסי הרקמה העתיקה. יום אחד, בשוטטי באינטרנט ראיתי הדפס רקמה למכירה! לא האמנתי למראה עיניי, לא תיארתי לעצמי שהדפסי רקמה עדיין קיימים. ואז - נפל לי האסימון. וחשבתי לעצמי שיש לי את המקור! יש לי את המכונה שיודעת ליצור שבלונות להדפסת הדפסי רקמה. כל מה שרציתי היה להחיות את המכונה הזאת לחיים חדשים. מיד התקשרתי לחמי צביקה ושאלתי אותי: "צביקה, המכונה עוד אצלך או שמסרת אותה למוזיאון?״ הוא אמר שהיא עדיין אצלו. (עוד לא מסר אותה למוזיאון) שמחתי מאוד והודעתי לו שאני באה! הגעתי וסיפרתי לו שאני רוצה לחיות את המכונה ולהדפיס הדפסי רקמה ולעשות סדנאות רקמה. הוא שמח מאוד והתחלנו במלאכת השיפוץ. הוא שיפץ אותה והתקין אותה כך שתפעל שוב (הוא עשה הכל מתוך זיכרון ילדות של אבא שלו שמואל שהיה מדפיס בלילות וביום עובד כסבל בשוק). ניסינו לעבוד איתה, בהתחלה זה היה מאוד קשה אבל בסוף הצלחנו לחורר וליצור שבלונות. אח"כ ניסינו ליצור מחדש את צבע ההדפסה. המתכון של הצבע היה כתוב על גבי מפית קטנה עליה כתב צביקה את המתכון כשאבא שלו שמואל היה על ערש דווי. במתכון היה כתוב: 500 גר' קליפורניה, 500 גר כחול כביסה. חשבנו לעצמנו, איפה אפשר למצוא את החומרים האלו היום? חיפשנו וחיפשנו ולבסוף מצאנו בחנות קטנה בת"א שמוכרת חומרים לציירים. מצאנו קליפורניום, שזה שרף ופיגמנט לציור – אולטרה מרין שזה למעשה הכחול כביסה. רקחנו הכל במטבח, בישלנו את הצבע. במטבח עלה ריח של נפט אבל לבסוף הצלחנו! התחלנו להדפיס. יצרתי הדפסי רקמה! מאוד שמחתי כי הרי כל מה שרציתי היה להחיות את המלאכה הזאת שפסה מן העולם - הדפסת הדפסים לרקמה! לאט לאט הגיעו חברות לראות את ההדפסים, נוצרו מעגלי רקמה והתחלתי ללמד רקמה. יום אחד התקשרה אלי חברה, שהיא מדריכת טיולים וביקשה ממני להביא אלי קבוצה של תיירים לראות את המכונה, שאספר את הסיפור שלה, הראה איך היא עובדת ואח"כ אעשה קטע קטן עם בובה כי אני הרי בובנאית. אני כמובן שמחתי והתחלתי לחשוב. "לו המכונה הייתה יצור חי, מה ראתה המכונה במשך חייה? כמה אנשים פגשה? אילו תקופות עברה ביותר ממאה וחמישים שנים בהם היא קיימת?" התחלתי לחקור ולחפש סיפורים, אנשים וחומרים. אחרי שבועיים, נוצרה סקיצה ראשונה של ההצגה שהייתה מאוד לירית ופואטית. יצרתי בובה שהייתה חלק מהמכונה והצגתי אותה מול חברותיי. ראיתי שהיא מרגשת והבנתי שיש כאן פוטנציאל. אז התחלתי לעבוד על ההצגה. עבדתי על ההצגה במשך שנתיים. במהלך עבודתי עבדתי עם אלית ובר, בימאית תיאטרון חפצים. ביחד רקמנו את החומרים לידי הצגה. בהמשך חבר אלינו רועי ירקוני אשר כתב את המוסיקה למחזה בכישרון רב. הראל ארפי, אח שלי היקר, שהוא חרש ברזל, חבר אלינו ויצר רפרודוקציה של המכונה ובנה את התפאורה שעיצבתי. אחרי עבודה מאוד קשה של שנתיים, נוצרה ההצגה "הרוקמת" והגיעה להציג בפסטיבל בינלאומי לתיאטרון בובות בחולון ובירושלים 2015. ובספטמבר 2017 זכינו להציג את "הרוקמת" בפסטיבל הבינלאומי שרלוויל בצרפת וצרפתית.
צילום: אלון פאיט
כמעצבת אני עובדת באופן טבעי עם צורות, דימויים, חומרים וסיפורים. אני לשה אותם ומחפשת את התמונות אותם אני רוצה ליצור ולאט לאט הן מתהוות, בתהליך של חיפוש מתמיד ודיאלוג. בתחילת הדרך יצרתי בובות מבדים וחוטים. חומרים מעולם הרקמה. נוצרו בובות בגדלים שונים, מטקסטיל, הדפסים, חוטים ועוד. עם הזמן הבנו שכדאי לנקות את העבודה ולעבוד רק עם חפצים מעולם הרקמה ללא בובות. העבודה בתיאטרון החפצים היא עבודה עם מטאפורות בה החפצים הם הבובות. לכל חפץ מטען רגשי, תרבותי והיסטורי, הטוען את החפץ (בובה) והפעולה עם החפץ במשמעות עמוקה ומורכבת. לדוגמא: פעולת הרקמה עצמה מספרת על יצירת משפחה. ופעולת הפרימה מספרת על אובדן. מכונת הדפסי הריקמה העומדת במרכז ההצגה משנה את צורתה שוב ושוב יוצרת מקומות שונים במהלך הסיפור, כמו סוס ועגלה, חנות, אנייה ובית.
איזה קהל מגיע לצפות ברוקמת? הקהל שמגיע לצפות ברוקמת הוא מגוון. מגיעים אנשים מבוגרים וצעירים, נשים, גברים וגם נוער. מגיעים מכל גווני הקשת של הקהל הישראלי.
בכל הצגה אני מופתעת לגלות את עוצמתה של ההצגה. אני נדהמת לראות איך ההצגה נוגעת בלב הצופים ולא משנה מה גיל הצופה, מאיפה הוא ושורשיו הגיעו לארץ… איכשהו ההצגה נוגעת בלב, בשורשים, בעוצמה הפנימית ובמהות שלנו כאדם, ביצירה ובאומץ להיות מחובר למהות שלך.
ההצגה נוגעת בכל אחד בנקודה אחרת בליבו ובסיפור חייו וזה הדבר שהכי מרגש אותי בעבודתי, עוצמת ההשפעה של ההצגה על הצופה וההדהוד הפנימי שבליבו.
צילום: אלון פאיט
אילו תגובות את מקבלת ממי שצופה בהצגה?
התגובות של הקהל מאוד נרגשות. בכל הצגה ניגשים אלי אנשים ומספרים לי איך ההצגה נגעה בליבן ומספרים את הסיפור האישי שלהם. הרבה פעמים הם מרגישים שההצגה נכתבה עבורם. התגובות האלו תמיד מרגשות אותי ומפתיעות אותי.
רקמה זו אומנות. איך מתחילים?
את הרקמה כדאי להתחיל כמו כל דבר חדש, בעדינות, בקטן, בפשטות. להתחבר ללב ולהתאהב בצבעים ובמירקמים. בעיניי מנדלה זו התחלה טובה, משום שיש בה את נקודת הלב (הבינדו) ומשם היא מתרחבת למעגלים מהפנים אל החוץ, בצורות החוזרות על עצמן ולאט משתנות. כך אנו נסחפים לפעולה מדיטטיבית של יצירה.
מה מניע אותך?
הלב מניע אותי, ההקשבה העדינה ללב שמדריך אותי ומאיר לי את הדרך וזו לא קלישאה :-)
לאן את רוצה להתפתח?
אינני יודעת, ימים יגידו. אני פועלת בצעדים קטנים. מטרות קטנות ובתנועה מתמדת תוך הקשבה לליבי. אינני יודעת מה בדיוק אבל אני יודעת שיהיו שם אנשים, סיפורים, יצירה ושמחה.
אם לא היית עוסקת בתחום הזה, מה היית?
יכול להיות שהייתי מיילדת - מקום של נביעת החיים והיצירה.
עינת ספקטור היא כפר סבאית גאה, אומנית ויוצרת, מעצבת, מנהלת סטודיו לרקמה שבו היא מלמדת רקמה יצירתית חופשית. היא גם בלוגרית בעלת בלוג העיצובה והיצירה השמח ״מזמינים״ ובעלת חנות האון ליין למוצרי רקמה ״100% רקמה״. בנוסף לכל היא אמא לארבעה.
צילום: עינת ספקטור
איך החיבור שלך לאורלי ולהצגה נוצר?
לפני כשלוש שנים חברתה הזמינה אותי לבוא לראות איתה את ההצגה "הרוקמת". ההצגה ריגשה אותי מאוד. אני זוכרת שיצאתי עם רצון עז שכל מי שאני אוהבת יצפה בהצגה. סיפורה של בריינה, גיבורת ההצגה נוגע ללב וממלא בהשראה. אורלי משחקת את הסיפור באופן כל כך סוחף ומרתק, ושוזרת בהצגה שלל הפתעות מעולם הרקמה, בונה ויוצרת עולמות על הבמה. ההצגה מעוררת השתאות ופליאה. קסם.
במהלך השנים אורלי ואני נשארנו בקשר ויצא לנו להבטיח זו לזו שפעם נעשה משהו יחד. שאנחנו פשוט חייבות. יום אחד בלי שום הכנה, זה פשוט הגיע. נפגשנו ויכולנו לראות בברור את הקונספט לנגד עיננו.
לאחרונה שמתי לב שיש משמעותית פחות עיסוק ברקמה. אז מי הם הלקוחות שלך?
את ממש ממש טועה. יש המון עיסוק ברקמה.
הלקוחות שלי בסדנאות לרוב נשים (על אף שהיו גם כמה גברים שהיו בסדנאות ורקמו נפלא).
מגיעות לסטודיו שלי נשים בכל הגילאים, מכל הארץ ומכל המגזרים.
לעיתים קרובות מגיעות בזוגות, חברות, אמא ובת, גיסות, אחיות, סבתא ונכדה, דודה ואחיינית. ולעיתים מגיעות לבד. הצורך של כולן זהה, לגעת ברקמה. ליצור.
הרקמה זהו תחום אומנותי מקסים, צבעוני ושימושי. עם הרקמה אפשר לשדרג בגדים ופרטי לבוש, ליצור תכשיטים, להכין תמונות בתוך חישוקי רקמה, לעטר כריות נוי, תיקים, קלמרים, סניקרס ועוד ועוד.
היא דומה קצת במהותה לציור, וכפי שיש סגנונות ציור רבים, ולכל אדם הדרך שלו על הנייר, כך גם ברקמה, מה שהופך את הרקמה לכלי ביטוי נהדר. הרקמה קלה לנשיאה ולא מלכלכת, ולכן היא בת זוג נהדרת לשעות הפנאי, לזמני חופשות, המתנות, נסיעות והרצאות. הציוד אינו יקר (אחרי הכל צריך חוט, מחט ובד) ואפשר ליצור ערכת רקמה נהדרת גם בתקציב מוגבל.
הרקמה חיה ונושמת בכל העולם. היתה כבר בראשית האדם, נמצאת בכל התרבויות וממשיכה איתנו.
הרקמה שוקקת חיים גם ברשתות החברתיות הויזואליות, באינסטגרם ובפינטרסט ומי שרגיל להשתמש ברשתות הללו נהנה לעקוב אחרי רוקמים ורוקמות מעוררי השראה בכל העולם.
צילום: עינת ספקטור
פיתחתי סדרה של סדנאות חד פעמיות שכל אחת מתמקדת בטכניקות שונות.
אם למקד ולדייק, ההתמחות שלי היא להפוך את מיומנויות הרקמה לידידותיות ונגישות, כך שהן הופכות להיות טבע שני.
הלקוחות שלי בחנות האון ליין הן נשים מכל הארץ שרוקמות ונוח להן שהציוד מגיע אליהן. החנות מתמקדת ברקמה יצירתית חופשית ויש בה גם את ה"לחם וחמאה" לרוקמות (חישוקי רקמה, חוטים, מחטים, בדים) וגם פינוקים מגניבים ואקססוריז לרוקמות כמו קוצצי חוטים מיוחדים, אשפות מחטים, חישוקי רקמה בסגנון וינטג' ועוד.
הבלוג שלך מקיף כמה נושאים כמו עיצוב, הורות ואוכל. איך הרקמה משתלבת בכל זה?
כל מה שנמצא בבלוג משתלב נפלא יחד כי הכל בגדול זה בעצם יצירה. הבלוג הוא בלוג אישי, הוא מלווה את חיי ובו אני משתפת ומתעדת פרויקטים יצירתיים שמעסיקים אותי. הרקמה היא חלק גדול ביצירה שלי ולכן יש לה מקום גם בבלוג.
מה מניע אותך?
אני מונעת על ידי תשוקה עצומה ליצור.
אני מונעת על ידי אהבת אדם ויש לי סיפוק עצום מלקרב את היצירה אל הנשים ואת הנשים אל היצירה, כי אני רואה שוב ושוב שזה משאב שנמצא בין שתי הידיים, לא תלוי באף אחד אחד, מקור לשמחה, מנוחה וסיפוק.
צילום: עינת ספטור
לאן את רוצה להתפתח?
כיום אני נמצאת בהתפתחות מתמדת, יש ביקוש לסדנאות, הנשים מגיעות מרחוק ומקרוב ונהנות מהחוויה המיוחדת שהסטודיו מאפשר. מגוון הסדנאות הולך ומתפתח, מגוון המוצרים בחנות הולך ומתרחב ומגוון המוצרים הייחודיים, בעיצובי, גדל כל הזמן.
במקביל להתפתחות האישית שלי, והרבה בזכותה, תחום הרקמה היצירתית החופשית הולך ומתרחב בארץ ונוגע בעוד ועוד אנשים.
לאן אני רוצה להתפתח? קשה לי לענות כי אני מונעת על ידי צורך פנימי ולא על ידי יעדים רחוקים. ההתפתחות שלי נעשית צעד צעד מתוכי, מחוברת היטב ללב ולכן מאוד מדויקת לי וללקוחותי.
אם לא היית עוסקת בתחום הזה, מה היית?
לקח לי כמה שנים טובות של עבודה כשכירה כדי להבין שאני חייבת לעבוד בתחום שיש בו יצירה יש מאין, וגם לעבוד עם אנשים. אם לא הייתי בתחום הרקמה אולי הייתי מעצבת בתים. בתים ואנשים זה אחד החיבורים המרתקים והחשובים.
---
תודה רבה לאורלי ולעינת שסיפרו ושיתפו על מעיין היצירה הפרטי שלהן.
create something new everyday!
צילום: עינת ספקטור
Commenti