אני מבקשת לדבר עם האחראי...עכשיו!
פעם לפני המון שנים, עבדתי כשכירה בעבודה ממשלתית. הרווחתי משכורת יפה ונדיבה (יחסית לרווקה תלאביבית קלולסית) מה שנתן לי מעמד של כבוד בבנק שלי. היתה לי פקידה אדיבה שליוותה אותי ותמיד קיבלו אותי בחיוך. אחרי זמן מה המשרה ירדה לחצי, אני החלטתי שאני יוצאת לעצמאות ופתחתי עסק.. ובבת אחת ההכנסות שלי בבנק ירדו והמינוס גדל וגדל. הבנק הפסיק להיות נחמד והיה מתקשר בתדירות גבוהה ורודף אחריי לגביי ההכנסות שלי ומציע לי כל שבוע עוד הלוואה ועוד הלוואה. אני זוכרת עד היום את תחושת האימה שאחזה בי כ
פיסת ישראליות בתוכי
כבר שלושה וחצי חודשים ביבשת הגדולה והחיים ממשיכים כאילו מעצמם. ההתאקלמות מחייכת אליי ורגעי השלווה מאירים בי בטיפת הישראליות שנמצאת מסביב ומענגים אותי ברגעים קטנים של התחברות לעם הסגולה שהמהות הציונית ואדמת הקודש הם מאבני יסודו. האמת חבריי, זה ממש לא משנה היכן האדם נמצא בגלובוס. משנה התפיסה שלו, הבחירה שלו בהסתכלות על החיים, הפירוש שהוא נותן לרגעי האושר ורגעי הכאב שמופיעים לעיתים בו זמנית בלב ובנשמה. הרי אנחנו כבר יודעים שהכל אפשרי: העולם קטן ואלוהים גדול. ומה עם הגעגוע? הוא ת
עכשיו בגיל 72 אני מבינה שאני יודעת להיות המטפלת של עצמי ולא רק של אחרים.
לפעמים מתרחשים בחיים שלנו
אירועים שאנחנו חושבים שהם לרעתנו
ואנחנו מאוד נבהלים.
השבוע שבתי וחוויתי זאת!
יש לי נטייה ללחץ דם גבוה.
ירשתי אותה משני הוריי
ללא צוואה!
הורי היו גם בני דודים
(שתי הסבות שלי היו אחיות
ואני נקראת על שם שתיהן
(מרגולה-אהובה)
הנטייה הזאת אוהבת לממש את עצמה
כאשר אני נמצאת בלחץ, מתח
או בקונפליקט פנימי.
הגנים האחרים שירשתי
וניסיון חיי שיכללו בי
אופטימיות וחוש הומור.
שתי מתנות אלו עומדות לרשותי
ולפעמים מדרך הטבע הן יוצאות לחופ
אחת מכפר סבא: רון ליבנה
שם: רון ליבנה שכונה: מרכז העיר מקצוע: מרצה ומנחת סדנאות על אידיאל היופי ודימוי גוף סטטוס: נשואה לארז ואמא לגומא בן השנה את רון ליבנה פגשתי לראשונה באירוע יום האישה שהתקיים לפני יותר משנה בבית לילי (הידוע גם כבית מועצת נשים כפר סבא). נלה שלי הייתה בת שלושה חודשים והשארתי אותה בבית ויצאתי לי לערב של חגיגה נשית. רון הגיעה לאירוע עם גומא בן החודש במנשא. היה בה משהו רגוע, מחוייך ואני מיד התחברתי אליה. החיבור היה הדדי והחלטנו שנקבע לנו לשבת לקפה מתישהו. המתישהו התארך כתשעה חודשים,
עכשיו בגיל 72 אני חשה סוף סוף שייכת לקהילת הנמלים .
ואנו כמנהגנו מידי שנה
בעת שקיעת שמש
יום הזיכרון
שמנו פעמינו לקיבוץ
בו גדל יוסי
להשתתף בטקס
בין הערביים
עת חלוף העתים
בין יום לליל
בין צער לשמחה.
שם ברחבה המוארת
מאש לפיד הזיכרון
שבראש הגבעה
מצאתי לי מקום ישיבה
בשורה הראשונה
בין זקנות השבט
וותיקות הקיבוץ
שחלקן עוד היו שם
בנגב.
וכמותן ישבתי לי
על כיסא הפלסטיק
הנע ונד בשיפוע המדרון
והטיתי אוזן קשבת
לנעימות המקהלה הנוגות
השבות מידי שנה בשנה
ולקריאת שמות חללי
הקיבוץ הרבים מיני אז
משם
ה-רשימה שכל עצמאית בעלת עסק צריכה לקרוא!
"אם רק הייתי יודעת את זה קודם?", "למה אף אחד לא סיפר לי את זה?" כמה פעמים שמעתי את המשפטים האלו במסגרת העבודה של עם בעלות עסק עצמאיות. "אין חכם כבעל ניסיון" הוא אחד המשפטים המדוייקים שמלווים אותנו מאז ילדותינו, ואני אוסיף ואומר - אין חכם כמי שלומד גם מנסיונם של אחרים. לא את כל הטעויות אנחנו צריכות ללמוד על בשרינו כדי להחכים. חכמת ההמונים יכולה תמיד לעזור לנו, ולא משנה באיזה שלב אנחנו נמצאות בקריירה שלנו כעצמאיות. במפגש חודש אפריל 2017, של מועדון נשות העסקים של מועצת נשים כפר
