חופשת לידה טעימה
חופשת לידה, מושג אמביוולנטי לכשעצמו, כנראה שמי שהמציא אותו זה אותו הגאון שהמציא את הביטוי סלקל. כי זה בדיוק על אותו המשקל (תרתי משמע), חופשת לידה רחוקה שנות אור מלהיות חופשה בדיוק כמו שהדבר האחרון שאפשר להגיד על סלקל שהוא קל. טוב, אז מאחורי כבר שלוש חופשות לידה. אני חייבת להודות שחופשת הלידה השתפרה מילד אחד לשני לשלישי, כי כבר הצלחתי להשתלט מהר יותר על הדברים, הייתי יותר מוכנה ואפילו הרבה יותר רגועה. אין ספק שזה השפיע גם על המזג של הקטנטנים. ככל שאני הייתי רגועה יותר, כך גם ה
מאפינס תירס
מי מוכנה להכין מתכון מספר המתכונים של "סירי לידה" וגם לכתוב על זה? שאלה יונית צוק, מנהלת קהילת הבלוגריות במועצת נשים כפ"ס. אני בטח שלא, חשבתי לעצמי. מילא שעברתי לכפר-סבא, אבל להיכנס למטבח? לא נראה לי. אבל רגע. אולי דווקא כן? אולי אני אעשה את הדבר הכי לא אופייני בשבילי? איזה מין שם זה "סירי לידה"? המילה "סיר" ביחד עם המילה "לידה" זה מזכיר לי סיר של גמילה מחיתולים. ובהקשר של מתכונים, זה מזכיר לי מחית של תינוקות. מחית קוועטש כזאת. שמכינים לתינוקות שעוברים למוצקים. המחיות האלה שה
עכשיו בגיל 72 אני מבינה שהגיע הזמן לשחרר את הישן ולפתוח דפים חדשים!
ברגעים אלו אני מפרקת תכולתו של ארון
אלוהים ישמור! כמה מחברות יש לי
האם אקרא בהן אי פעם?
אני מדפדפת בהן
כל מחברת מכילה עולם ומלואו
סיכומי הרצאות וקורסים ופגישות וישיבות
אוי, כמה מלים כתובות ייצרתי בימי חיי.
מה לזרוק מתוך כל אלו ?
מה לשמור?
אני חייבת לחיות חיים נוספים
שבהם אשב לי בדד בחדר קטן
ואקרא בכל המחברות האלו.
אני יודעת שאלה חיי היחידים
ולכן אני יודעת שעכשיו ברגע זה
עלי לקחת שקית גדולה
להכניס את כולן פנימה
ולרדת למיכל למטה
לעצום עיניים
ולהנ
אביב
והבוקר הלכתי ברחוב
והאביב הלך עמי
נושא ניחוח עדין
של פריחת הדרים
ומראה להט אש ארגמן
של הדר היבסקוס
במלוא יפעת פריחתו
ומתוך מלאות נפשי
צף ועלה מולי
מראה ענן סתיו
קורץ בעין שובבה
לואט לחש יבש
וגם אני פה עמך
וחייכתי אליו
חיוך רב אהבה
ונמוג.
וניחוח פריחת
ההדרים
עודה
עמדי. מרגלית קוטב מורה לתורה ולפילוסופיה אינדיאנית http://www.margalit-kotev.co.il
תחנות חדשות בחיים, או "מה לעזאזל קורה כאן"?
בחודש האחרון אני נתקלת בחוויות חדשות בחיים שלי. למעשה, אלו חוויות מחודשות. עברתי את כולן בעצמי בעבר, ועכשיו אני מקבלת אותן פעם נוספת, שונה ואפילו קצת מבהילה, דרך הילדים שלי בכלל והבת הבכורה שלי בפרט. נתחיל בזה שלפני כחודש פתחתי כהרגלי את תיבת הדואר, ולשם שינוי לא היו שם חשבונות או מכתבים מהביטוח, אלא מין מכתב, עם חותמת משולשת, מוכרת משהו, וראשי התיבות ד.צ. לקח לי שנייה להבין שהשם על המעטפה הוא לא השם שלי, או של בעלי אלא (הצילו) של בתי הבכורה נעה! דבר ראשון- אגרוף לבטן. דבר שנ
צילומי חתונה בכפר סבא
לפני חמש שנים ספי ואני נישאנו. את הצילומים המקדימים עשינו בעיר. גרנו אז בדירה שכורה מקסימה וישנה מאחורי העירייה, ואני חשבתי לנצל את הלוקיישן המהמם לצילומים מגניבים. אולי תמצאו בו השראה. את כל התמונות בפוסט צילם יוסי בן חיים בעיריית כפר סבא - כל המתחם הוא מהמם ביופיו. יש לי חיבה עזה למבנה העירייה עצמו, שהוקם ב1906 כחאן. עוד מידע אפשר לקרוא פה. הכניסה לבאר הראשונה צריף הסנדלר המיתולוגי רחוב הרצל המקסים השוק, שהיווה את כל ההשראה לסשן הצילומים (אגב, השוק היום יפה הרבה יותר אחרי ש
דלתות מסתובבות בחיי
אני מאוד אוהבת את הסרט "דלתות מסתובבות" כשכל דלת בעצם מאפשרת חיים אחרים לגמרי, אז באיזו דלת להיכנס? האם אני יכולה לבחור בכלל או שהגורל מכוון אותי ללכת בדרך שנועדתי ללכת בה? אשרי המאמין. אבל בחרתי בסופו של דבר, כמה אפשר לשבת על הגדר רגל פה, רגל שם ולהשקיף על שני העולמות מלמעלה בלי לנקוט עמדה, בלי להיות חלק, בלי להתחייב עם כל המשתמע מכך? וזה לא היה קל אבל בהחלט שווה, למרות שרק מדי פעם, בתוך תוכי פנימה, עמוק במצולות הנשמה, נמצא הספק הקטן הזה כל כך שלעיתים צץ לו בהפתעה ברגעים שהכ
לפעמים..כל מה שבא לי זה להישאר מתחת לשמיכה ולא לקום!
כבר שבועיים בערך שאני ככה. הפכפכה. לרוב חסרת סבלנות. בלי הרבה חשק לעשייה, עבודה, מפגשים חברתיים ועוד.. וכמי שמנהלת גם עסק עצמאי, תמיד כשאני נכנסת לתקופה שכזו, מעוננת חלקית עם סערות וממטרים מקומיים, ישנו אותו קול נוסף שלוחש ש..סליחה אבל זה לא אפשרי לך. בטח לא עכשיו! להיות..ככה, בלי להשמיע כל קול. זה הרי חלק מהפרנסה שלך, להשמיע קול, להגיב לקהל שלך... וגם כאמא, ישנו קול נוסף: קדימה, תתאפסי על עצמך! הילדה שלך צריכה אותך... ומכיוון שנמאס לי להתחבט או להתעקש עם עצמי להיות מישהי שאנ
עכשיו כשאני בת 72 אני מבינה שגם כלבים חווים פוסט טראומה
היום בצהרי יום שמש
על ספסל בגן שלמרגלות ביתי
אני מתמסרת לשעת
חלום הלטאה שלי
גופי סופג חמימות מרפאה
ורוחי שטה למרחבי אין סוף
מתחברת לרוח לטאות הגן
ושוקעת בשקט פנימי עמוק.
אישה שבידה שקית פלסטיק
עוברת בשביל לידי
"סליחה" היא אומרת לי
"השרוך של הנעל שלך פרום,
זה מסוכן את עלולה ליפול."
"תודה רבה," אני ממלמלת
מתוך תמונת חלומי המתוק
אני שבה באחת למציאות חיי.
"תודה רבה לך."
אני גוחנת לשרוך את הפרימה
תוך כדי אני מבחינה באישה
שמובילה שני כלבים
במורד
עכשיו בגיל 72 אני לא טומנת יותר את ראשי בחול: רוברט מקסוול ,או איך שקוראים לו, לא מתאים לי!
הערב אחרי שבת מנוחה
כשפתחתי את המחשב
ראיתי שרוברט מקסוול
או שם דומה שאני כבר
לא זוכרת בדיוק
מציע לי חברות בפייסבוק.
אני בררנית מאוד ולא נענית
לבקשת החברות של כל מי
שמציע לי חברות בפייסבוק
ולכן נכנסתי בזהירות רבה
לדף של רוברט מקסוול
וראיתי את התמונה שלו
וראיתי שהוא גבר יפה מאוד
עם מבט מצועף בעיניים
לבוש במדי צבא של
חיל ארה"ב של אמריקה.
ומעל ראשו מתנוסס הדגל
של ארה"ב של אמריקה.
ולרגע אחד בדמיוני
כבר נהייתי האהובה
של רוברט מקסוול
או איך שקו
