עכשיו בגיל 72 אני לא טומנת יותר את ראשי בחול: רוברט מקסוול ,או איך שקוראים לו, לא מתאים לי!

הערב אחרי שבת מנוחה כשפתחתי את המחשב ראיתי שרוברט מקסוול או שם דומה שאני כבר לא זוכרת בדיוק מציע לי חברות בפייסבוק. אני בררנית מאוד ולא נענית לבקשת החברות של כל מי שמציע לי חברות בפייסבוק ולכן נכנסתי בזהירות רבה לדף של רוברט מקסוול וראיתי את התמונה שלו וראיתי שהוא גבר יפה מאוד עם מבט מצועף בעיניים לבוש במדי צבא של חיל ארה"ב של אמריקה. ומעל ראשו מתנוסס הדגל של ארה"ב של אמריקה. ולרגע אחד בדמיוני כבר נהייתי האהובה של רוברט מקסוול או איך שקוראים לו וכבר טיילנו לנו שלובי יד ואולי אפילו מחובקים ברחובות ניו-יורק. ואני כה מאושרת הייתי שחייל יפה מצבא ארה"ב של אמריקה חטף אותי בן רגע להיות אהובתו. ותוך כדי הטיול הזה פתאום הרגשתי שלמרות המבט המצועף שלו אני לא רוצה להיות האהובה של רוברט מקסוול או איך שקוראים לו כי נזכרתי פתאום באיש שאיתי כבר 40 שנה וחשבתי אוי ואבוי אם אני כאן עם רוברט מקסוול החתיך מי יכין ליוסי דגים לשבת? מי יבשל לו מרק ירקות? מי יזכיר לו שהגיע הזמן ללכת לשיננית? ובגלל כל השאלות האלו ניתקתי מהר את ידי מידו של רוברט מקסוול שלא הבין מה קורה כאן בכלל וחזרתי במהירות הבזק לרחוב הרצל 79 בכפר סבא וטסתי מהר במעלה המדרגות כי המעלית דווקא כשזקוקים לה בדחיפות מקולקלת ופתחתי את הדלת בסערה וראיתי את יוסי עומד לפני המקרר הפתוח ומביט לתוכו ואז הוא הרים את עיני הילד הכחולות שלו ואמר לי בשקט: "אני חושב שהמרק נגמר" ואז עניתי לו עדיין נושמת ונושפת "זה בסדר חזרתי מניו -יורק איזה חיל אחד מצבא ארה"ב של אמריקה חטף אותי לרגע באהבתו העזה אלי אבל עכשיו הכול בסדר ואני אבשל לך ולי מרק ירקות נהדר עם המון סלרי בפנים בדיוק כמו שאתה אוהב." ונזכרתי שרובט מקסוול או איך שקוראים לו עדיין מחכה לי במחשב שאאשר אותו לחבר לי וביד בוטחת לחצתי בעכבר על המלים "מחקי בקשה" ולא נכנסתי יותר לעמוד של הרוברט מקסוול הזה לעולם.