חוזרת לבית הספר (עם משימות)
זהו, נהנו מאוד בחופש, נפשנו, קיטרנו, כייפנו ועוד רגע חוזרים לשגרה. החזרה לשגרה דורשת היערכות אותה אני משאירה לאוגוסט. מניסיון העבר, אני משתדלת שזה יהיה בתחילת אוגוסט, לפני שהלחץ מתחיל. כיאה למשימתית שכמותי, אני כותבת לי את המשימות העיקריות העומדות בפניי: רכישת ציוד לבית הספר (איזה כיףףףף) רכישת תיקים (זהו, התיקים הקיימים עשו את שלהם סופית) עיטוף ספרים (עוד נדבר על זה) סידור החדרים (אלוהים ו/או כל אחד אחר שיעזור) חוזרים לבית הספר משימה מס.1 – ציוד לבית הספר מאז ומתמיד כשאני נכ
ללכת שבי אחריהם - מורים של השראה
שנות ה-70 הנהדרות, הגננת שלי בתלתלים פרועים, מגיעה לגן במיטב שמלות המקסי הפרחוניות של אותה תקופה וכפכפי עץ. אני זוכרת את הגננת בגן עירייה שהייתה בשבילי דמות קסומה. הייתי מסתכלת עליה בהערצה, איך בשלווה ובנועם ניהלה את הגן. היה לי ברור שכשאני אהיה גדולה אני רוצה להיות גננת. בדיוק כמוה עם השמלות והתלתלים. גם את המורה שלי לכיתה א אני זוכרת. חיוך ענקי וחמימות נהדרת בפנים ובגוף. לא זוכרת אם רציתי להיות מורה אז, אבל הרגשתי בטחון. כמה חשוב בטחון שמגיעים לבית הספר בפעם הראשונה. ככל שג
חוזרים ללימודים פעמיים
חוזרים ללימודים! יששששש! לא כי סבלנו בחופש הגדול. בכלל לא. היה נחמד בסך הכל. הילדים כבר די גדולים, והמזגן פועל חזק, אז אין לי תלונות. מיוחדות. אבל תלונות רגילות? בטח שיש לי. התלונה הרגילה שלי היא על חודש אוגוסט. צריך לסגור את אוגוסט. לסגור. לבטל. למחוק. חודש מיותר. ממש. חם למות. ולח. ואיכס. ומשעמם. "אמאאאאא מ-ש-ע-מ-ם ליייי" נו, ולי מרתק? ילדים יקרים, זה אוגוסט. החודש הכי מיותר בתבל. אז מה לעשות? לקצר את החופש הגדול בחודש אחד? לא יקרה. כן יום שישי, לא יום שישי. זה פשוט לא יקרה
איך הרסו לי את החזרה לבית הספר?
3 ילדים במערכת החינוך, כבר הרבה זמן. יש לי ריטואל קבוע בכל שנה, ואני מאוד מאוד אוהבת אותו. והשנה -הרסו לי אותו! אם תסתכלו בעמוד שלי בפייסבוק בשנים האחרונות, תוכלו לראות בכל שנה, אי שם סביב ה- 7.7, תמונות של כל ספרי הלימוד מוכנים, עטופים ומודבקי מדבקות שם וכיתה. לידם - ערמות של ציוד הלימודים. מחברות, יומנים, דבקים, צבעים, כלי כתיבה מכל סוג, ועוד ועוד. מאז שלקחתי את עצמי בידיים, ולימדתי את עצמי (ועוד כמה מאות אנשי אחרים בדרך), איך להתמודד עם דחיינות, לנהל את עצמי (כי אין דבר כ
היום הראשון בגן עירייה או איך שלחתי את הבן שלי לגן הלא נכון
עכשיו כבר מותר לספר איך קיבלתי את תואר אם השנה ממש לפני שנה. טראומה של שנה שלמה נסחבה לה על גבי. לפחות נשאר לי מזה סיפור ממש טוב. אז שלחתי את הילד שלי לגן. בראשון לספטמבר בשנה שעברה, קמתי בבוקר, ארגנתי את עצמי ואת הגדול ולקחתי אותו לגן הלא נכון. אז היו לי מלא נסיבות מקלות. קמתי פעמיים בלילה לתינוקת. והיה לי חום. והתרגשתי נורא שהגדול מתחיל גן עירייה. וחששתי מאוד. ושני הגנים צמודים ודומים. ובכל זאת. הוא בילה שעה וחצי בגן לא לו. האימה אפפה אותי כשגיליתי זאת. זה היה כשבאתי לקחת א
עכשיו בגיל 72 ושני שליש כמעט, אני יודעת ששטוקהולם זה כאן אצל הפרסי בשוק בכפר סבא!
לפני שבועות אחדות יצאנו חברתי סימה ואני ל"מסע הגרציות" בים הבלטי. ארזתי מזוודה ועוד תרמיל גב ועוד שקית ניילון ובה פכים קטנים שהמזוודה ותיק הגב לא הצליחו לשאתם. יצאתי לדרך. בשדה התעופה בארץ התברר ששקית הניילון אינה עומדת בעומס. החלטתי לקנות תיק נוסף. שוטטנו לנו סימה ואני בחנויות השדה אך התיקים שהיו אומנם יפים למראה ואיכותם טובה היו יקרים מאוד ולכן התמודדתי עם שקית הניילון עד שהגענו לשוודיה ושם במסגרת הסיורים שסיירנו בשטוקהולם ברגל תרו עיני שתינו לגלות תיק מיוחל שיחליף את שק
צריכים המלצה להצגה טובה? תודו לי אחר כך
פתאום הבנתי שיש לי כמה וכמה המלצות מעולות על הצגות ומחזות זמר שחבל להשאיר אותן לעצמי. אז אם חשקתן בבילוי מוצלח ומעט פחות שיגרתי מההצגות (המשמימות?) הרגילות, זו הרשימה שלי: העיר הזאת אם יש לכן זמן וכסף רק להצגה אחת, שתהא זו ההצגה הזו. מדובר במחזמר ראפ בלשי של תיאטרון האינקובטור. מדובר בחבורה של אנשים סופר מוכשרים ששרים טקסטים מעולים על ועל הדרך חוקרים תעלומה מסתורית. לא אפרט עוד רק אציין שמופיע כאן ג'ימבו ג'יי שאחראי גם על הלהיט המעולה עשיתי. מייקל מייקל היא סאטירה מופרעת על ט
מצאתי את גן עדן
מצאתי את גן עדן. צריכים כתובת? שימו וייז לחיטהורן בהולנד. מבטיחה לכם שתבינו שגן עדן זה כאן עלי אדמות. ביליתי עם משפחתי מספר שעות מתוקות שחלפו מהר מדי לטעמי . הייתי מבלה שם לילה בשמחה. בתים כמו יצאו מהאגדות וסביבם רק מים והכול פורח וירוק. בכלל הולנד שבורכה בגשמים, פורחת ונקייה (אין טיפת אבק ) כל השנה. אין צורך בטפטפות. כאן כל יום מקבלים השקיה ישירות מלמעלה. חזרתי מהטיול המשפחתי שלנו השנה קצת מהורהרת. תוהה על השלווה והרוגע בה זכו ההולנדים. חושבת לעצמי- הייתי עושה רילוקשיין לכאן
עכשיו בגיל 72 (וחצי) אני מבינה שלא יעזור אני נראית כמו שנראתה אמי בגיל הזה
באמצע הלילה התעוררתי
ולאורה הרפה של מנורת הלילה
הבחנתי בגבר קשיש קירח שוכב לצדי. מי הוא האיש הזקן הזה שפלש למיטתי
תמהה האישה הצעירה שבתוכי.
והורידה באצילות רגל יחפה על הרצפה
בדרכה לשירותים... במראה מעל הכיור ניבטה אלי
דמות אמי בכבודה ובעצמה
טרחה והגיע לה מעולם האמת
טרוטת עפעפיים וזעופת פנים ...
שער שיבתה עוטף פרוע את פניה נפוחות השינה... אימא מה את עושה פה אצלי
תלויה לך מעל הכיור באמצע הלילה..?
קרה משהו ?
זעקתי בקול ניחר צרוד שינה ...
היית יכולה לפחות להס
