עכשיו בגיל 72 (וחצי) אני מבינה שלא יעזור אני נראית כמו שנראתה אמי בגיל הזה

באמצע הלילה התעוררתי ולאורה הרפה של מנורת הלילה הבחנתי בגבר קשיש קירח שוכב לצדי.

מי הוא האיש הזקן הזה שפלש למיטתי תמהה האישה הצעירה שבתוכי. והורידה באצילות רגל יחפה על הרצפה בדרכה לשירותים...

במראה מעל הכיור ניבטה אלי דמות אמי בכבודה ובעצמה טרחה והגיע לה מעולם האמת טרוטת עפעפיים וזעופת פנים ... שער שיבתה עוטף פרוע את פניה נפוחות השינה...

אימא מה את עושה פה אצלי תלויה לך מעל הכיור באמצע הלילה..? קרה משהו ? זעקתי בקול ניחר צרוד שינה ... היית יכולה לפחות להסתרק לקראת הפגישה הלילית אתי ?

ששש...לחשה אמי הרגעי מרגלית לא קרה כלום זאת לא אני, זאת את! את פשוט דומה לי כשהייתי בגילך....

לא! זעקתי שוב מה פתאום אני ? אני צעירה ויפה וכולי חן וחסד וזהרורי עלומים .... גברים צעירים מעיפים עלי מבט חושק בלכתי הלוך וטפוף על מדרכות כפר סבא שבורי המרצפות....

אמי, צודקת כדרכה תמיד גיחכה גיחוך קל ולחשה : נדמה לך מרגלית נדמה לך....

נדה בראשה הלוך ושוב כדרך הנשים הבאות בימים... וחזרה ואמרה זאת לא אני !זאת את מרגלית.....

טוב ,בסדר, את צודקת ויתרתי לה כתמיד. אין לי כוח בגיל 69 להתווכח עם אמי בת ה107 ועוד באמצע הלילה... פניתי ושבתי למיטתי. כיביתי את אור המנורה העמום ושלחתי יד אוהבת לשלוש השערות הלבנות שנשארו על פדחתו של הקשיש הקירח שלצדי שריד תפארת בלורית העבר... נזכרתי... ליטפתי אותן ליטפתי ונרדמתי....