כפר סבא שלי - הגעתי זרה ואני מרגישה בבית
דנה וינשטיין אורן מספרת איך הגיעה בטעות לכפר סבא, אחרי נדודים בכל רחבי המדינה, והתאהבה בעיר, בקהילה ובעשייה של מועצת נשים כפר סבא
כפר סבא -העיר שלי,העיר שלנו
נעים להכיר, שמי מאיה פולק, יועצת שינה (ויי זמיר!!! איזו קללה) ומדריכת הורים (זה קצת יותר טוב) מוסמכת (וזה כבר הרבה הרבה יותר טוב). אמא לבנים צמודים ואהבות גדולות של חיי יהונתן בכורי ואיתי הקטן (כרגע הקטן). נשואה באושר רב לאהבת חיי מגיל 18. נולדתי בתל אביב ושם חייתי עד גיל 25, כאשר התחתנתי עם רני. אז עלתה השאלה, ואיפה גרים אחרי החתונה? הצד שלי? הצד שלו? כל הבנות רוצות ליד אמא שלהן, לא? האמת, לא ממש שינה לי.... ידעתי שאני רוצה לגור עם אהוב ליבי, לא היה אכפת לי איפה. מבחינתי על
איך ייראה שוק העבודה העתידי?
לקראת ההרצאה שלה במסגרת שלישי נשי של מועצת נשים כפר סבא, יפעת סיגן-ברעם סוקרת את המגמות והשינויים שעומדים לפנינו ואת הדרך שבה הם ישפיעו על ה
סליחה, את מאושרת?
אושר מהי המילה הזו שכולנו תרות אחריה? כל כל הרבה מאמרים נכתבו, כל כך הרבה סדנאות נולדו בחוויה שלי האושר הוא כאן תמיד העניין הוא שאנחנו מכסות אותו בים של מחשבות ודאגות ותהיות דמייני רגע מאושר בחייך האם חשבת באותו רגע על משהו נוסף חוץ מהרגע הזה? ניסיתי לרכז 5 דרכים העוזרות לי להשאר מאושרת קחי.. מגיע לך גם!!! .הפסיקי לדאוג דאגות לעיתים מאפשרות לנו שליטה, העניין הוא שבזמן שאת דואגת ומדמיינת את הרע ביותר את מבזבזת זמן יקר להתעסקות עם הטוב והטוב ביותר. אף אחת לא באמת יכולה לדעת בד
כפר סבא שלי – סיפור אהבה בשתי מערכות
אומרים שאפשר להוציא ילדה מירושלים אבל אי אפשר להוציא את ירושלים מהילדה. ובאמת, כששואלים אותי מאיפה אני, אני אומרת בגאווה "אני ירושלמית". רק שזה לא ממש נכון. אמנם נולדתי בעיר הבירה וגרתי בה עד כיתה א' כולל, אבל אח"כ התחיל מסע נדודים על פני יבשות, מדינות וערים שונות, מסע עליו פירטתי בפוסט בבלוג שלי. ניתן לקרוא עליו כאן. ילדה טובה ירושלים כשחזרנו לירושלים כבר הייתי בכיתה ח'. שנים מעצבות, משמעותיות בחיי. כשהתגייסתי לצבא למעשה עזבתי את הבית. שירתתי רחוק, תחילה בחטיבת הצנחנים כמדרי
כפר סבא שלי - עיר קהילתית מחבקת
אני בכלל חיפאית. שנינו חיפאים. נולדנו בחיפה, גדלנו בחיפה, הכרנו בחיפה, נישאנו בחיפה. אפילו בתנו הבכורה נולדה בחיפה. אבל בקלות דעת של זוג צעיר עזבנו את עיר הולדתנו ואת משפחותינו ועברנו לגור קרוב לאוניברסיטה שבה הוא עמד להתחיל ללמוד. אוניברסיטת בר אילן. וכך, בטעות, בכלל בלי שהתכווננו, מצאנו את עצמנו ב... פתח תקוה. שם גרנו עשר שנים, שבמהלכם בכל פעם שנשאלנו מאיפה אנחנו או היכן אנחנו גרים היינו עונים : "אנחנו חיפאים. כרגע, באופן זמני, אנחנו גרים בפתח תקוה" – כך משך עשר שנים. מגיעי
עצות שימושיות לאספן/ זבלן המתחיל
לפני שמתחילים, גילוי נאות. הפוסט הזה סופסוף רואה אור בזכות המודעה הזו שעוררה את סקרנותי (פרטים נוספים בסוף הפוסט)....אני כל כך אוהבת לאסוף...ו...אני חייבת להודות ש... התחביב הזה איבד שליטה בחודשים האחרונים.... לפני כמה חודשים, עברנו דירה. לא משהו דרמטי:
נשארנו בעיר האהובה שלנו, בשכונה הנפלאה שלנו, ברחוב השקט והמקסים שלנו,
רק - עברנו לבניין שממול. הדירה החדשה 'שלנו' שכורה ולכן מרגישה קצת ארעית, לא בא לנו להשקיע כספים מיותרים בפריטי מעצבים שבעתיד נאלץ להיפרד מהם,
אך עם זא
וגם היום דווקא בגיל 73 מבטו של גמל שלמה מחבר אותי למקום הכי עמוק בתוכי
במקלט ביתנו
מדבירים כל חי וחרקים מבוהלים
שוחרי חיים
נמלטים לחדרי ביתנו
המגביה קומותיו לתפארת.
תיקנים גסי שריון מעופפים
חגים להם סביב כל ראש
חולפים כבזק ליד כל אוזן
כמסוממים חסרי הכרה
פוגעים בנו כה וכה בנגיעות
מצמררות עור ולב
מסמלים את תעתועי החיים
על כל פיתוליהם
ומבוכיהם
חגים הלוך ושוב במעגל
הסוטול הנצחי שלהם-שלנו
שאינו שוקט לעולם
שאינו שוקט לעולם. ובתווך ביניהם
פליט מקלט
אחד ויחיד
גמל שלמה
ניצב דומם
בבדידותו
כחכם זן קדום
נד ראשו
מק
כפר סבא שלי
אחרי שהתמקמנו בביתנו המחודש במרכז העיר, התחלתי לגלות את העיר ואת הפנינים שלה:
אני בכלל לא צריכה את האוטו בשביל סידורים בעיר - אני גרה ממש במ
רומנים גרפיים זו אמנות
לפני חודש וקצת התגלגל לידיי רומן גרפי. טוב, זה לא ממש מדוייק. חברה (תודה הילה, כל הפוסט הזה קרה בזכותך) סיפרה לי על רומן גרפי מרתק שהיא קוראת, ונהנית ממנו כל רגע. היא דיברה על היומן של אנה פרנק. היא כל כך נהנתה ממנו, שכבר תיכננה שתקרא אותו שוב, וייקח לה זמן עד שבכלל תסכים להשאיל לאחרים. "את מתכוונת לקומיקס, כן?" שאלתי אותה. לא הבנתי מה ההתרגשות מהיומן של אנה פרנק. "כן," היא ענתה. למחרת היא הביאה לי את הספר לעבודה. 'רק לראות', כמובן. תשמעו. מדובר ביצירת אומנות שלא מוערכת מספיק
