רות. עבור. סוף.

בס"ד

"מַה-תִּצְעַק אֵלָי; דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְיִסָּעוּ"

אז נסעתי!

השבוע, החלטתי שאת הפרשה אני רוצה לכתוב באופן קצת אחר.

במקום להרגיש אותה רק דרך עוצמת האותיות והמילים, החלטתי שאני רוצה גם לחוות אותה בדרך מעשה של ממש.

אז בקעתי את ההרגלים מתוכי ובמקום ללכת הביתה אחרי יום עבודה עם ראש עמוס במשימות, נתתי לרגליים לקחת אותי אל עבר לב ההתרחשות.

אל הים.

"התגעגעתי- אז באתי..."

קראתי לעברו והתיישבתי, פתחתי את הפרשה ונתתי למילים לחצות את הים בתוכי.

לדמיין מול העיניים את ההתרחשות ולא רק מול המסך, לראות את ים סוף ואת סוף הים ולומר "בוצע מבצע מעשה של אמונה". רות. עבור. סוף.

הפרשה נפתחת ומתארת את היציאה ממצרים ואת תחילת המסע בלב המדבר.

למסע שהוא כולו תנועה, תנועה שבאמונה אותה מלווה הבורא על דרך של עמוד ענן ועמוד אש המסייעים לעם ישראל להמשיך וללכת במסעם יום ולילה בצורה רציפה, עקבית ומתמשכת.

העצירה הפתאומית במסע מתקיימת כאשר עם ישראל רואים את הים לפניהם ומבחינים כי המצרים מאחוריהם, וברגע הזה בו עולה הספק, שם גם נוצר ההפסק. הפסקת התנועה.

ברגעים אלה ממש פונה משה אל העם ואומר:

"אַל-תִּירָאוּ הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת-יְשׁוּעַת יְהוָה, אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם".

במילים אחרות, משה מורה לנו ברגעים אלה של הפסק לעמוד ביציבות, למצוא את האיזון, להצהיר לעולם את האמונה שלך ולהעלות בדמיונך את הישועה שצפויה לקרות בעתיד כאילו והיא מתרחשת בתוכך כבר היום. ממש. עכשיו.

לאחר הנחייתו של משה, יש האומרים כי עד שלא נכנסו כל בני ישראל אל תוך המים- הים לא נחצה.

שכן, בשלב הזה, לא היה צורך בתפילות אלא במעשה שיש בו אמונה שלמה, מעשה של "ויסעו"- מעשה שבו עלינו לזוז מעצמנו אל עבר תזוזה רוחנית חזקה בה נצא מהקטנות ונפרוץ את הגבולות האישיים שלנו, המכורים יותר והידועים פחות.

ואם את שואלת: מהו מעשה של אמונה?

אז ניתן לומר כי זהו מעשה שיש בו מעט יצירתיות, מעט רוח דשטותא, מעט יציאה מגבולות המציאות.

בפרשה, גבול המציאות לא התגלה בים, אלא בגבול שעם ישראל יצרו בעצמם בין הים ליבשה.

הניסיון הגדול שלהם לא היה בעצם הכניסה למים אלא בחששות ובשאלות העוסקות בשאלה מה יהיה אחרי הקפיצה?

וזוהי בדיוק הנקודה שבה הבורא מבקש מאיתנו לזרוק קצת את השכל ולחבור אל הלב.

כל מה שעלינו לעסוק בו הוא רק במוכנות הפנימית שלנו לשבור ולבקוע את תבניות החשיבה ולקפוץ פנימה אל ההתנסות. שכן, יש מצבים שבהם צריך לזרוק ת'שכל ולהפסיק לחשוב ופשוט להיכנס למים. גם אם זה מפחיד, גם אם השינוי הוא גדול וגם אם הרצון להגן על עצמנו מהחשש להפסיד מתעתע בנו.

ברגע ששברת את ים הרגלי החשיבה מתוכך את יכולה לחבור לטבע הפנימי בתוכך ולשחרר את כל היתר לבורא, וברגע אחד תוכלי לראות את היבשה הגלויה בתוך הים הנסתר והמכוסה ולהבדיל בין מקודש למקודש ולחבר בין השניים מחדש.

נשמתי נשימה עמוקה ואמרתי לעצמי בקול "יאללה, תקפצי למים"...

לרגע, שמעתי מעין מנגינה שהתחברה לאמירה הזו והפכה אותה לשירת הים האישית שלי.

חשבתי שדמיינתי, אך פתאום הבחנתי בקבוצת נשים שישבה שם וניגנה בכלי נגינה שונים והתוף בלט שם במיוחד- צליליו העוצמתיים כאילו ואמרו לי בקצב המיוחד שלהם, שהדרך לחצות את הים היא בתמימות ובפשטות. הכי פשוט שיש!

שבת שלום!

הדר מורד

כותבת, יוצרת, מחנכת, מנחת קבוצות וכל מה שביניהם...

פוסטים קשורים

הצג הכול
בחירת העורכת
לקבלת עדכון על פוסט חדש

פוסטים אחרונים ,כדאי לקרא
נהניתם מהפוסט?
השאירו את כתובת המייל ונשלח לכם ניוזלטר עם פוסטים ופעילויות של מועצת נשים

ארכיון פוסטים
חיפוש על פי בלוג

נשמח לקרא אתכן גם בתגובות

עקבו אחרינו גם פה
  • Facebook Basic Square
  • Pinterest Social Icon
אשת השבוע