סיור וירטואלי במנהרת הזמן

קבוצת הנוסטלגיה (המקורית!) שנפתחה לפני מספר שבועות בפייסבוק החזירה רבים מאיתנו לאחור והעלתה אל פני השטח זיכרונות, חוויות, ואירועים שבאמת רובנו כבר שכחנו. יש את אלה שנעים להיזכר בהם, כמו גם את אלה שפחות. אבל אין עוררין בנוגע לדבר אחד - הילדות כאן בכפר סבא הייתה חווייתית ביותר ואין אחד מאיתנו שהשנים האלה לא עיצבו את מי שהוא היום.

אז אם השנים בהן גדלתי כאן (החל מגן חובה) עשו אצלי משהו - הרי זה הפיכתי לכפר סבאית פטריוטית וגאה. אני שמחה לשמוע על אנשים שעזבו את המקום בו גדלו ובחרו להשתקע כאן בעירי, מרגש אותי לדעת על כאלה שגדלו כאן ו"ייבאו" לכאן את בן או בת זוגם (כמוני) ואני חשה ניצחון קטן כשאני שומעת על רעננים או הוד השרונים שמצאו את עצמם בכפר סבא - ולא מתחרטים לשנייה. כן, כזאת אני - מלאת רגשות חזקים וחיוביים כלפי כפר סבא - ולא אוהבת את השכנות.

את שנתי הראשונה העברתי בגן חובה - גן אורלי ברחוב איריס. אחותי הייתה בגן השכן ובאשכול שכלל שני גנים נוספים למדו עשרות ילדים מהבניין שבו גרתי והבניינים השכנים. הייתי ילדה שובבה, שיחקתי עם בנים ועם בנות.

שנות בית הספר היסודי שלי עברו בברנר. אחי הגדול - שלוש כיתות מעלי, אחותי שכבה מתחתי. כולם הכירו את כולם - מהבניין, מהשכונה או מחוגים. הלכנו לבית ספר ברגל ביחד, חזרנו ביחד כל אחד לביתו לאכול ארוחת צהריים ובשעה 16:00 בדיוק - נפגשנו למטה ושיחקנו תוספת, חממות, כדורגל או מחבואים.


ביום כיפור רכבנו ביחד לרעננה באופניים, בסוכות העמדנו משמרות מסביב לשעון על ענפי הסכך שהשגנו, היינו קוראים זה לזה מלמטה כדי להגדיל את החבורה או הולכים לאתרי הבנייה הסמוכים כדי לעשות כל מיני שטויות ומעשי קונדס.

לקראת ערב - היו האימהות, האחת אחרי השנייה - קוראות בשמנו מחלון הסלון - שנעלה הביתה.

חטיבת הביניים שבה למדתי הייתה שז"ר במרחק של פחות משלוש דקות הליכה מהבית. הייתי שומעת את הצלצול ב- 8:20 ורק אז יורדת.

קיבלתי עם חבריי עונש להגיע לבי"ס בשעת אפס? היינו נרשמים במזכירות - ועולים אלי הביתה להעביר את הזמן. מישהו שכח משהו? אצלי עושים השלמות. כאן הרחבתי את חוג החברים והמכרים, כאן כבר התחלנו להרגיש גדולים.

תיכון.

פוסט שלם נפרד אולי יוקדש מתישהו לשלוש השנים הרעות שלי בתיכון כצנלסון. רק אשתף שגם כיום - מעל 20 שנה לאחר שסיימתי שם - אני עדיין נוסעת ברחוב אז"ר ולא מסתכלת על המדרגות המובילות אל הגשר ושער הכניסה. הרבה דברים למדתי שם על החיים - רבים דווקא שליליים בעיני. עם חלקם אני עדיין מתמודדת בסיטואציות כאלה ואחרות.


אחרי כמה שנים בחיי הבוגרים עם On and Off בכפר סבא ומחוצה לה (פאריז, גבעתיים, פתח תקווה) השתקעתי כאן עם בעלי וכאן גדלים שלושת ילדי. בניגוד לתכנית קדומה, הם לא לומדים בברנר אלא בגולדה - מה שמביא אותי להכרות עם אנשים אחרים וחדשים, כפר סבאיים שורשיים בגילי, כמו גם בוגרים או צעירים ממני.

הילדים שלי אוהבים את העיר, אנחנו נהנים לטייל ברחוב ויצמן ביחד (ככה זה להיות מכורה למרכז העיר) והם יודעים לדקלם שבכפר סבא יש הכל מהכל.

זה הפוסט הראשון שאני מעלה בבלוג של מועצת הנשים של כפר סבא, שכן לקבוצת הבלוגריות הצטרפתי רק לפני מספר חודשים.

לאחר שפספסתי את תקופת ההצטרפות - פניתי אל מי שצריך ומודה שגם קצת נדנדתי - עד שהסכימו שמקומי אכן בקבוצה.

אז זו אני וזו הכפר סבאית שאני ושבי. ומי ייתן ועוד כמה וכמה שנים מעכשיו - גם הפוסט הזה יהפוך לנוסטלגיה חביבה ונעימה.

נהניתם מהפוסט?
השאירו את כתובת המייל ונשלח לכם ניוזלטר עם פוסטים ופעילויות של מועצת נשים

נשמח לקרא אתכן גם בתגובות

בחירת העורכת
לקבלת עדכון על פוסט חדש

פוסטים אחרונים ,כדאי לקרא
ארכיון פוסטים
חיפוש על פי בלוג
עקבו אחרינו גם פה
  • Facebook Basic Square
  • Pinterest Social Icon
אשת השבוע
להורדת ספר המתכונים של סירי לידה

קטגוריות בבלוג