זה מתחיל מבפנים ומתגלגל החוצה
במסגרת הפרויקט שיצרנו בבלוג שנקרא "להניע את הגלגל" אני רוצה לשתף אתכן במסע שהתחיל לפני כמה חודשים שאת סופו אני עוד לא יודעת. לפני מספר חודשים התעוררתי בארבע לפנות בוקר עם שם של משהו בראש, משהו שלא הכרתי לפני זה. יש לי הרגל כזה שכשמשהו מופיע לי בראש וזה לא מוכר לי אני שואלת את הדבר הזה מה אתה? והמשהו הזה , הרעיון הזה התחיל להציג את עצמו בפני לפרטי פרטים, וכפי שקורה לי לא מעט את ההסבר המפורט הזה קיבלתי בעודי צועדת בטיול הבוקר עם הכלב. כשחזרתי הביתה מהטיול דבר ראשון לקחתי דף ועט
איך משלבים בין הפנאי הרציני ופנאי מזדמן?
איך לשלב בין הפנאי הרציני ופנאי מזדמן
לנשים באמצע החיים
אחרי החגים יתחדש הכל - איך להניע את הגלגל ?
התחלה היא קודם כל תהליך שינוי. כדי ליצור שינוי, כל שינוי, יש לעבור דרך שלושה שלבים: מודעות בחירה ואחריות.
לא מצליחה להניע את הגלגל
אתחיל דוקא מהסוף. הבלוג פוסט הזה נכתב במסגרת שיתוף פעולה של כמה בלוגריות מהממות ממועצת נשים כפר סבא לכבוד החזרה לשגרה הבאה עלינו לטובה. כל בלוגרית התבקשה לכתוב על איך לעזאזל חוזרים לשגרה אחרי תקופת החגים הארוכה הזו. ורק לי אין מה לכתוב. כי אני כבר חודשיים מנסה להניע משימה שלקחתי על עצמי בהתנדבות. ידעתי שהיא תקדם אותי מקצועית ומאוד רציתי לעשות אותה. אבל מאז שלקחתי אותה על עצמי דברים השתנו. פרוייקט ישן שהתחלתי לעבוד עליו צבר תאוצה. ומשהו חדש ומלהיב נכנס. ורוני הקטנה מצמיחה שינ
עכשיו רגע לפני שאני בת 73 אני מבינה שהחיים מתקדמים להם הלאה והגעגועים מפנים את מבטנו לאחור.
והשנה שוב
לא בניתי לי סוכה
ולא אספתי לי ענפי סכך
ולא גזרתי פרחי נייר
ולא יצרתי שרשרת מעשה סובך
רק ראיתי את לובן הסדינים
שהציב שכני לקירות סוכתו
ונזכרתי עת פעם
סוכתי הייתה הומייה
וילדי כמו חיילים
איש איש נושא את סלו
ובו כלים ומאכלי חג
במסע מורד הקומות
ועתה ילדי גדלו
והפכו גם הם להורים
וסוכת ילדותם נעזבה
ובחצר רק סוכת השכנים
ושוב ילדים קטנים
יורדים כל אחד עם סלו
במורד ארבע הקומות
הומה קולם במדרגות
ואם שירי לא מחורז
כי קצרו המלים מהכיל
את
סוכות – זמן שמחתנו. ושמחת בחגך ושמחת בכלל...
באמת הייתי בטוחה שאנחנו הולכים היישר משמחה לשמחה – מחגיגות בר המצווה הכל כך מרגשות של יהונתן נכדנו הבכור, ממש בסיומה של השנה החולפת, אל השמחה העצומה באירוע שנחגוג קצת אחרי החגים: החתונה של שיר בתנו הצעירה עם מולי בחיר ליבה. ממש אוטוטו. עוד נעבור דרך כל החגים בדרך – רק כיף ושמחה. איזה אושר, ממש משמחה לשמחה, חשבתי לעצמי. אז חשבתי. מסתבר שלחיים יש דינמיקה משלהם. ונכון שתיכף תגיע השמחה הענקית הזו, אבל באופן ממש לא מתוכנן, הדרך עוברת לא היישר, בדילוג מפסגה לפסגה, אלא דרך עמק עמוק
סוכת נשים
אני אוהבת את סוכות. מבחינתי זה אחד ממבשרי הסתיו ,מה שאומר שהחורף ממש עוד רגע כאן ובתור ילידת ירושלים שחיה בשרון זו בשורה ממש משמחת עבורי. אני אוהבת את סוכות כי בעיני הוא סימן ליכולת שלנו להשתנות ולהתגמש. ובמהות הזו הוא חג מאד נשי בעיני. לא מעט שנים התעסקתי עם רעיון האושפיזות שאלתי את עצמי את מי הייתי שמחה לארח בסוכה שלי. הרבה נשים מעוררות השראה התארחו אצלי וירטולית החל מדבורה הנביאה דרך שולמית אלוני ועד אופרה הנביאה המודרנית, עד שלפני כמה שנים התגבש בי הרעיון של סוכת נשים, כה
סוכת סלון
הסוכה הראשונה שאני זוכרת כילדה, הוקמה בחצר האחורית של הבניין בו גרנו בתל אביב. את הסוכה הקים פועל מאתר הבניה של בית הכנסת "היכל יהודה" שנבנה ברחוב. בית כנסת מפואר שקירותיו החיצוניים מחופים באבני חרסינה לבנות וקטנות. בעיני היה דומה בית הכנסת לצדפה לבנה וגדולה כמו בציור "ונוס העולה מן הים" של בוטיצ'לי. רק שנים מאוחר יותר קראתי על המשמעות של הצדפה כסמל לחופיה של העיר סלוניקי. בסוכה לא היו קירות עשויים בד לבן. הקירות היו בנויים מקורות עץ מחוברות זו לזו. בעצם, זאת לא היתה באמת סוכ
הטלטלה של חג סוכות
בכל שנה מחדש זה מטלטל, איך אני יוצאת החוצה אל העולם הגדול וחושפת את עצמי מול הטבע, הבריאה והיקום? שרשרת הימים מר"ח אלול ועד היום הינם ימים רבים של מסע אל תוך עצמנו, 30 הימים שלפני ראש השנה איפשרו לנו לעשות הכנה, ניקוי, תיאום והתארגנות לקראת השנה החדשה, בואה של השנה החדשה העלתה בנו את הציפיות ופתחה לנו דלתות לעולמות חדשים שאנו מתכננים לעצמנו השנה ובכיפור נחתמה תקופה זו של ההתבוננות פנימה בחתימה ובהסכם חדש שבחרנו לשנה זו. ובחג הסוכות – החג האחרון בשרשרת החגים מסיים אותם דווקא ב
ללמוד או לא ללמוד?
אי שם בשלהי 2005 התלבטתי מה ללמוד באוניברסיטה. בדיוק השתחררתי מהצבא, היתה לי שנה לעבוד ולחסוך כסף לקראת הלימודים והציונים יכלו לפתוח לי כמעט כל דלת שרק רציתי באקדמיה. לו רק הייתי יודעת מה אני רוצה ללמוד. טו מייק לונג סטורי שורט, פניתי למומחה בתחום בזמנו, חבר של שלי, חברה שלי. הוא הוכתר למומחה של אותה התקופה מאחר והוא היה גדול מאיתנו בכמה שנים, ובאמתחתו אחז בתואר במטאורולוגיה. הוא היה בחור ממש נחמד (בטח גם היום. הם נפרדו ולא שמעתי ממנו עשר שנים) והסכים להיפגש איתי ולייעץ לי. א
