ללמוד או לא ללמוד?

אי שם בשלהי 2005 התלבטתי מה ללמוד באוניברסיטה. בדיוק השתחררתי מהצבא, היתה לי שנה לעבוד ולחסוך כסף לקראת הלימודים והציונים יכלו לפתוח לי כמעט כל דלת שרק רציתי באקדמיה. לו רק הייתי יודעת מה אני רוצה ללמוד.

טו מייק לונג סטורי שורט, פניתי למומחה בתחום בזמנו, חבר של שלי, חברה שלי. הוא הוכתר למומחה של אותה התקופה מאחר והוא היה גדול מאיתנו בכמה שנים, ובאמתחתו אחז בתואר במטאורולוגיה. הוא היה בחור ממש נחמד (בטח גם היום. הם נפרדו ולא שמעתי ממנו עשר שנים) והסכים להיפגש איתי ולייעץ לי. אחרי שישבנו יחד על האתר והוא שאל אותי כמה שאלות מנחות הוא קבע - אני צריכה ללמוד הנדסה ביו רפואית.

הלוואי שהיה כאן המשך כלשהו שבו הייתי מספרת איך חקרתי את התחום על בוריו לפני שהשקעתי ארבע שנים מחיי בלימודים; איך תשאלתי בוגרים בתעשיה על התרומה של התואר למסלול הקריירה; או לפחות איך ירדתי לעומקו של הסילבוס באתר; אבל לא. ההחלטה היתה שרירותית למדי. זכור לי יום פתוח שהגעתי אליו. אחד המועמדים שאל את ראש המחלקה דאז, שהציג את התואר בשפה גבוהה גבוהה באולם יוקרתי, שמאז ובמהלך שנות התואר רגלי לא דרכה בו שוב, אם יש עבודה בתחום. התשובה של ראש המחלקה, שעד היום זכורה לי, היתה: עד היום אף אחד (מבין הבוגרים) לא חזר. אז אני מניח שיש עבודה בתחום.

התשובה הזאת מכעיסה אותי כל כך עד היום. אמנם הבנתי גם אז שהתשובה איננה מלאה. אבל משהו בי האמין לו. לפחות רצה מאוד להאמין. כי לא היה לי את מי לשאול ועם מי להתייעץ.

אז נרשמתי ללימודי הנדסה ביורפואית.

בשנה השלישית בערך הבנתי שאין עבודה בתחום. כאילו יש, אבל צריך מזל. וקשרים. בתעשיה. בכלל, בארצות הברית התחום הזה הרבה יותר מפותח. בארץ התעשיה קטנה. והתחום הזה עוד בחיתולים. ניסיתי לעבור להנדסת חשמל, כי שם יש עבודה, ככה אמרו השמועות. אבל צריך היה ממוצע בתואר מעל 90, ולא עמדתי בתנאי הזה. אז ניסיתי ליצור קשרים וחיפשתי מקומות בתעשיה שיסכימו לקחת אותי לפרויקט הגמר. לא מצאתי, אז עשיתי את הפרויקט באקדמיה (במעבדה לרובוטיקה שהיתה מדליקה וממש מעניינת). ומצאתי גם עבודה במעבדה נוספת. אבל זה לא היה מספיק בשביל לבסס את מעמדי בתעשיה.

כל זה לא באמת משנה, כי בסופו של למדתי המון בתואר. נהניתי ממנו, ומחוויית הלימודים, והם הבסיס לידע הרחב שיש לי היום. המחקר שביצעתי במסגרת פרויקט הגמר במעבדה לרובוטיקה היה מלמד ומאתגר. וגם קיבלתי שורה לקורות החיים שבזכותה הצלחתי להתקבל למקום העבודה הראשון שלי. עבודה של גדולים, כך קראתי לזה אז. וכולם יודעים שברגע שמצאת עבודה כזו, הנסיון הוא הקובע, ולא התואר.

אז למה סיפרתי את כל זה?

כי היום זה כבר אחרת. יש הרבה יותר מידע. יש את מי לשאול. תשובה כמו שקיבלתי אז, באותו יום פתוח, לא תעבור בשתיקה. כי בכלל לא בטוח שתואר אקדמאי הוא הכרחי. תלוי. לאן את רוצה להגיע? מה את רוצה לעשות? איך אתם רואים את יום העבודה שלכם? מה את אוהבת לעשות? במה אתה טוב?

יש כל כך הרבה שאלות שצריך לשאול וגורמים שכדאי לקחת בחשבון לפני שלוקחים החלטה שמשפיעה על המשך החיים. וגם אז, אגב, לא בטוח שתיקלעו למה שאתם רוצים. קשה עד בלתי אפשרי לנבא את עולם הקריירה בעוד כמה שנים כשתסיימו את התואר ותצאו לשוק העבודה במציאות המשתנה של ימינו.

את כל השאלות והגורמים הרלוונטיים ניסינו להביא לפרויקט שלנו שנקרא ללמוד או לא. הפרויקט מכיל מספר ראיונות עם אנשים שונים, מוצלחים בתחומם, שכירים ועצמאיים, אקדמאיים ולא אקדמאיים שמספרים מנסיונם האם לדעתם כדאי ללמוד. מומלץ להיכנס לעמוד ולצפות בראיונות המעולים והמאלפים. בכל שבוע נעלה סרטון נוסף, אז שווה לעקוב.

גלו לי, מה הביא אתכם ללמוד (או לא) מה שלמדתם? אתם שלמים עם הבחירה? האם הייתם בוחרים היום אחרת?