סוכת נשים

אני אוהבת את סוכות. מבחינתי זה אחד ממבשרי הסתיו ,מה שאומר שהחורף ממש עוד רגע כאן ובתור ילידת ירושלים שחיה בשרון זו בשורה ממש משמחת עבורי.

אני אוהבת את סוכות כי בעיני הוא סימן ליכולת שלנו להשתנות ולהתגמש. ובמהות הזו הוא חג מאד נשי בעיני.

לא מעט שנים התעסקתי עם רעיון האושפיזות שאלתי את עצמי את מי הייתי שמחה לארח בסוכה שלי. הרבה נשים מעוררות השראה התארחו אצלי וירטולית החל מדבורה הנביאה דרך שולמית אלוני ועד אופרה הנביאה המודרנית, עד שלפני כמה שנים התגבש בי הרעיון של סוכת נשים, כהזדמנות להתכנסות נשית חוצת דורות, מרחב ריפוי שהוא מעבר לזמן.

ואכן באחד מימי הסוכות לפני כעשר שנים התכנסנו במדבר מספר נשים. לא הכרנו לפני זה אך מהר מאד גילינו את המשותף לנו - אמהות ובנות, אחיות, גיסות, חמות וכלות נשים. כולנו הגענו לטקס שחוגג את השושלת הנשית. הדבר הראשון שבלט בהתכנסות הזו היה הצורך של כולנו בשבט נשי. החיים המודרניים מרחיקים אותנו מהשבט שלנו. ולא משנה כמה משוחררות, פמיניסטיות עצמאיות נהיה יש לנו צורך בשבט. ההתכנסות הטקסית הזו שיצרנו איפשרה לנו לעמוד שם כמיצג פיזי של שושלת נשית לברך את הדורות הבאים, ולשלוח ריפוי אחורה לאותן נשים וגם לאלה שלא הכרנו שבזכותן אנחנו כאן. באופן טבעי מצאנו את עצמנו יושבות לתוך הלילה ומספרות סיפורים על הנשים בחיינו. על חברות ילדות, על נשים שהשפיעו עלינו וגם על האתגרים שיש לנו לפעמים עם נשים.

המפגש הזה היה ציון דרך עבורי . הוא היוה הנחת אבן פינה לדרך שאני צועדת בה של הנחיה מעגלית והובלה של אנשים למרחבים של הבעה ובריאות רגשית