

עכשיו בגיל 73 אני מבינה מי קבע את הטעם האמנותי שלי בציור.
כשהייתי בת 10 בכיתה ה המורה שלנו היה יוסף אלמוזנינו. יוסף אלמוזנינו עלה ממרוקו עם אמו ואחיו אלברט שהיה אומן צלליות ידוע. הם דברו...


מאירות שביל ישראל במכתש רמון
מאירות שביל ישראל נשים מטיילות יחד


וגם היום בבוקר בגיל 73 כשירד גשם נזכרתי בגיסיה העוזרת מגן לאה ים שחור ברחובות.
גן לאה ים שחור. לאה הגננת משמאל וגיסיה העוזרת מימין. אני בשורה השלישית מלמטה שנייה לגיסיה. לבושה בשמלה שעליה אמי ז"ל רקמה בחוט לבן לב...


ועכשיו בגיל 73 אישי יוסי מתנשק (אולי) בערב ראש השנה האזרחית עם קשישות מתרוננות ואני והירח המלא (כמעט
ואמש לאחר שאישי יוסי יצא מהבית והלך לו לשיר במקהלת המקום ואם יישאר עד השעה היעודה יזכה בנשיקות פיהן של חברותיו הקשישות המתרוננות ...


גם למגדת עתידות לא הייתי מאמינה
חופשת לידה חדשה תיק קטן שמכיל רק את הארנק שלי, משקפי השמש, פלאפון ומפתחות. בלי חיתולים, בלי סינר הנקה, מגבונים, מוצצים ובגדים להחלפה...


גם בגיל 73 הכי חשוב לי להיות הילדה הטובה של אימא.
בגן הסמוך לביתי אישה סתורת שיער מרוח הבוקר מדברת בטלפון האחוז בידה האחת ובידה השניה אוחזת בחבל ההולכה של כלב גדל מידות שניצב לידה...


נס גדול יהיה פה
הדר מורד כותבת על פרשת ויגש מנקודת מבט אישית שפוגשת את כולנו
אז איזה סביבון אנחנו מסובבים בחיינו? מה נרות חנוכה ומתי בפעם האחרונה הרכבת פאזל


היום כשאני בת 73 אני מבינה שאני וחברתי הטובה שותקות את את היחד שלנו! וזה נעים לי מאוד!
לפעמים כשאני יושבת לי עם החברה הישנה שלי שגם היא כבר כמעט בגילי או יותר וגם היא כבר קצת עייפה ומיוגעת מכל ההתרגשויות של החיים האלה ...


מי ימלל גיבורות ישראל – שנה אחרי
רציתי לכתוב משהו לקראת חג החנוכה. ופתאום נזכרתי ששנה שעברה רשמתי משהו בחג וחזרתי לקרוא. (תוכלי לקרוא את הפוסט משנה שעברה כאן) נדהמתי...


עכשיו כשאני בת 73 אני מבינה שכולם אוהבים מכל החגים את חג החנוכה. וגם אני
זו כבר השנה הרביעית או החמישית באמת שאינני זוכרת שחברתי דפנה ואני מקיימות בהתנדבות לטובת תושבי עירנו כפר סבא ערבי הכנה לקראת מועדי ישראל....