עכשיו כשאני בת (כמעט) 73 אני מבינה שלפעמים אני מרגישה עדיין ילדה .

היום כמנהגי מידי שבת לפני יציאת השבת הלכתי לבקר את חברתי רות בת ה88 שתחיה לאורך ימים טובים בבית "גיל פז" שם היא מתגוררת. הפעם הייתה עם שתי חברות שלה תושבות הבית גם הן וישבנו לנו ארבע נשים רות ומרים ודבורה ואני והנשים קשישות ממני וחשתי ממש ילדונת. כי בדרך כלל אני נמצאת במסגרות כמו מעגלי נשות עסקים שבהן אני הכי מבוגרת או בקבוצת הבלוגריות של מועצת נשים שבה חברה עוד אישה, בתיה שאולי היא כבר בגילי נדמה לי שהיא צעירה ממני. הפעם בבירור הייתי הכי צעירה. הצעירה ביותר מרים מבוגרת ממני בעשר שנים. החוויה הזאת בה ישבתי ושוחחתי עם נשים מבוגרות ממני הייתה חוויה מאוד מעשירה. שוחחנו על דברים רבים ושונים, צחקנו לנו צחוקים עליזים ונזכרנו רק במה שרצינו להיזכר כי היה כה חשוב לנו לשמור על נעימות השיח וכשעלו לפתע נושאים עצובים אחת מאתנו אמרה על זה אנחנו לא מדברות הפעם וצחקנו צחוק עליז. כולנו היינו לבושות בגדי שבת יפים ועל השולחן היו ממתקים נחמדים והייתה שעה של קורת רוח שאותה אני נוצרת בלבי להמשך הדרך אני כה שמחה להיווכח בכל פעם מחדש שבכל גיל וגיל אני אוהבת לבלות עם חברותי בנות גילי שאחדות מהן מלוות אותי מזה שנים רבות ואני גם כה נהנית לבלות בחברת נשים צעירות ממני מכרות וחברות חדשות שמהן אני לומדת את הלך הרוח של הימים האלה והיום גילית י שכייף לי לבלות גם בחברת נשים מבוגרות ממני שגם הן ישנות וחדשות מגיעות לחיי ואליהן אני נושאת את עיני כי הן זקנות השבט שלי השבט הנשי שחי את חיי הנצח של האישה היוצרת השמחה והעצובה הצוחקת והמצחיקה בכל גיל מחדש ובכל דור ודור מחדש