אחת מכפר סבא - ראיון עם יעל שרר

השבוע יוקרן סרטה הדוקומנטרי של יעל שרר, ״כביסה מלוכלכת״. ניצלתי את ההזדמנות לראיין את יעל שרר, מהפעילות הפמיניסטיות הבולטות ביותר באזורנו.

שרר, 36, פעילה חברתית וקולנוענית דוקומנטרית, סגנית היו"ר וחברת ועד בעמותת "אחת מתוך אחת" מנהלת פרויקט "רחוב משלה".

צילום: עופר קידר

את פעילה בהמון מישורים, ומובילה להישגים רבים. מה סוד ההצלחה שלך?

אני פשוט לא מפסיקה ולא מתיאשת. הבנתי שדברים שאני רוצה לעשות לוקחים שנים, אולי עשורים ויש לי המון סבלנות. ככה אני תמיד מופתעת מחדש. בתחילת שנת 2018 התחיבתי שתוך שנה אגרום למשרד הבריאות להפסיק להשמיד ערכות אונס ולהרוס את הראיות בתיקי עבירות מין. ידעתי שזה יעד מאד שאפתני אבל רציתי להציב רף גבוה ולהיות אופטימית והנה, זה לקח רק שישה חודשים.

לעומת זאת יש דברים שהתחלתי לקדם ב2013 ועוד לא נסגרו או עוד לא קרו. הכל תהליכים מאד ארוכים והסוד הוא שאני לא מפסיקה עד שהצלחתי, אז זה הסוף. אם לא הצלחתי, אני לא מפסיקה כי זה עוד לא הסוף.

בשנים האחרונות חל מפנה במודעות הציבורית בנושא של הטרדות מיניות. זה הגיע לשיא עם תנועת הme too, עמותת אחת מאחת, שאת גם חברה בה וסגנית היו"ר, וכמובן ההפגנה שהיתה בשבוע שעבר בגין נשים שנרצחו בשל היותן נשים. מה דעתך בנושא הזה?

דעתי היא שאנחנו בתחילתה של דרך ארוכה, וגם במאבק באלימות נגד נשים במדינה אנחנו עוד לא הגענו לסוף. המצב משתפר מבחינת מודעות, זה נכון, אבל בענינים של מדיניות ציבורית וחקיקה, בטח ובטח בעיניני תקציבים, אנחנו ממש לא הגענו למנוחה ולנחלה. אני עובדת בתחום של שינוי המדיניות הציבורית מול כמה משרדי ממשלה וברור לי שיש עוד דרך ארוכה עד שידביקו שם את הפער. אני שם כדי לודא שזה קורה.

צילום: עופר קידר

איך לדעתך הגענו למצב שאחת מתוך אחת מוטרדת מינית?

לא הגענו למצב הזה, פגיעה מינית היא לא דבר חדש, אלו התנהגויות שקיימות ופשוט עכשיו מדברים ומדברות עליהן וזה עולה למודעות. כמות מקרי האלימות לא עולה. רק כמות הדיווחים.

איך מתמודדים עם כל התסכול בתחום הזה?

אני נחשפת להרבה מאד סיפורים קשים, גם על פגיעה מינית וגם על אלימות, בעיקר בילדים כי אני עוסקת בתחום הזה. זה יכול להיות מאד קשה ומטלטל ומתסכל. אני מקפידה מאד על הפרדה בין העיסוק בזה, שהוא מקצועי לבין החיים האישיים שלי. אני לא צופה או קוראת או נחשפת לתוכן אלים בשעות הפנאי, לא ראיתי משחקי הכס למשל. אני מקפידה לא להחשף לעירום, מכות, פורנוגרפיה או שיח בנושאים האלו ולאפשר לעצמי מקום לנוח.

חשוב מאד למרות העיסוק בנושאים קשים, בשעות הפנאי להנות, לנוח ולבלות עם חברים וחברות, לעסוק גם בתחביבים שלי ולא רק בעבודה.

מה לדעתך עלינו לעשות כאינדיבידואלים וכחברה כדי לקדם שוויון?

אני לא יודעת להגיד לנשים וגברים שקוראים את הראיון מה הם צריכים לעשות וזה גם לא ממקומי. אני אף פעם לא אומרת לאנשים מה הם צריכים לעשות, רק מוחאת כפיים למי שעושה.

מי שרוצה לקדם שיוויון תמצא את הדרך שמתאימה לה. בין אם זה לתרום חמישים שקלים לאחת מתוך אחת או לקנות לבת של חברה צעצוע לא ורוד, ללכת להפגנה ולעמוד בשקט או לצרוח בקולי קולות מרוחה בצבע אדום. כל אחת ומה שנעים ומתאים לה ואין בעיני מעשה שהוא קטן מדי.

הדבר הכי פשוט בעיני לעשיה בלי לקום מהספה הוא לשלוח מייל לח"כ. האימיילים של כולם מפורסמים לציבור ואין בעיה להשיג אותם. פנו בנימוס ותבקשו מה שלדעתכן דורש טיפול. תופתעו כמה מהם יענו לכן.

אם יש מבינינו קוראות שמעוניינות להיות פעילות פמיניסטיות, מה עליהן לעשות? מאיפה מתחילים?

כיוון שכבר אמרתי שאני לא פחות מאמינה בלהגיד מה לעשות ויותר בלעודד כל אחת למצוא את הדרך והמקום המתאימים והנוחים לה, אז אני בטוחה שאפשר למצוא באינטרנט המון אופציות. אני כן יכולה להגיד שאני ממליצה לעשות משהו קטן. כן, ממש להתחיל בקטן. הצעתי קודם לכתוב מייל לח"כ? אז זה דבר נורא קטן וכשאני מעלה אותו בהרצאות שלי מול חמישים ומאה נשים אומרות לי לפעמים שזה קטן מדי ומה, זה לא משפיע. האמת היא שרוב הנשים מתוך העשרות האלו ילכו הביתה ולא יכתבו לח"כ. הן לא יעשו כלום כי הן יחכו עד שתהיה להן הזדמנות לעשות משהו "גדול" ו"משפיע". אל תחכו למשהו הזה. תתחילו היום. הכי חשוב לעשות משהו. גם משהו "קטן" זה מאד משפיע והמשהו הזה, מה שלא יהיה, שיהיה פשוט וזול ולא מסובך. לפחות תעברו את המשוכה הכי קשה: להתחיל.

צילום: עופר קידר

נשים בפוליטיקה, מה דעתך?

צריך יותר.

מה הכיוון שלך בפוליטיקה? לאן את שואפת? מה האג'נדה שלך?

אני שואפת להשפיע על הגופים ועל המשרדים שקובעים מדיניות ועל התקציב שמאפשר אותה. כרגע ניתנת לי הזכות וההזדמנות לעשות את זה כאדם פרטי. אני כותבת מסמכי עמדה שמוטמעים. אני מבקשת וגם מקבלת תקציבים לשינויים במדיניות הממשלתית, אני כותבת הצעות חוק ותיקונים לחוק והם מתקדמים וזה ממלא אותי סיפוק גדול.

במושב הזה של הכנסת היו לי הרבה הישגים וזו באמת גאוה במיוחד שאני לא גוף לובי או חברה מסחרית עם המון משאבים. הכל מהמשרד הקטן שלי בכפר סבא ובלי שום תקציב. אני עושה את זה כי אני מאמינה בזה. כרגע אני מצליחה להשפיע מבחוץ. אם אגיע למסקנה שהגיע זמני להשפיע מבפנים, אמא שלי תהיה הראשונה שתדע.

הסרט שיצרת יוקרן השבוע. מאיפה הרעיון והאומץ לתעד תהליך אישי כל כך?

"כביסה מלוכלכת" בעצם צמח כשהייתי סטודנטית ללימודי קולנוע בשנה א' והתחלתי לעבוד עליו בלי שום ידע כלשהו. בשנה ב' שלי הוא נקנה על ידי הרשות השניה והיה ברור שאין אפשרות שבמקביל אלמד את שנה ג' ואת שנה ד'. ככה בעצם לימודי קולנוע שלי היו כבר על רטוב כשאני מביימת סרט ראשון.

בדיעבד זה נראה אמיץ, או מטורף, תלוי את מי שואלים, אבל אני אכשהו השתכנעתי שזה סיפור שראוי שיסופר וזינקתי פנימה בלי לחשוב יותר מדי. הבטחתי לרשות השניה שאופיע בפנים גלויות, מה שהיה כמובן ממש סנסציה ומורכב מאד בגלל שבעצם לנפגעים שהיו קטינים אסור לחשוף את זהותם, כך שהיה אפילו "לא חוקי" להקרין אותו.

נאלצתי לעתור כנגד המדינה כדי להסיר את החיסיון ולהציג אותו. היום כבר יש תיקון לחוק שהתחילו לקדם אחרי שהוא יצא אז אולי נראה עוד ועוד נשים וגברים שיכולים לספר את הסיפורים שלהם.

אני מזמינה את מי שרוצה לבוא לסרט, לצפות וגם לפגוש אותי. אני עונה לשאלות מהקהל בסוף כל הקרנה שלו.

כרטיסים בלינק

לא היה לך חשש להיות מתויגת כזו ש"התעללו בה מינית", או כ"זו שצריך להיזהר ממנה, כי היא תובעת על הטרדות"?

ברור שחששתי להיות מתויגת כזו שאבא שלה פגע בה מינית. לא פחדתי להיות מתויגת כ"תובעת על הטרדות" כי לא תבעתי על הטרדה, תבעתי את אבא שלי שפגע בי מינית בילדות ואין שום קשר. ובכלל, לא כואב לי שיפחדו ממני. מי שמפחד סימן שיש לו סיבה.

היום יותר נשים וגברים מדברים על פגיעה מינית וכל קול מבטל במעט את הסטיגמה ואת הפחדים. ברור יותר מתמיד שזה קורה בכל מקום, בכל שכונה, בכל עדה, בכל חתך סוציו-אקונומי וכל עדות מבהירה שמי שמדברים ומדברות לא לבד. הבושה צריכה להיות של הפוגע בלבד.

צילום: עופר קידר

איזה תגובות את מקבלת אחרי הקרנת הסרט שלך?

הרבה אנשים מגיעים וצופים בסרט ואחר כך נפתחים, כותבים לי, משתפים בחוויות, אותי או את הקרובים אליהם. מבינים שזה לא קרה רק להם ושאין סיבה להתבייש. זה מחזק ואני מאד שמחה שזה נותן כח ואופטימיות ומציב נרטיב אחר.

איך הגעת למצב שיש עלייך ערך בויקיפדיה?

כתבו עלי, כנראה שעשיתי מספיק כדי שיחשבו שזה ראוי לציון.

מתי לדעתך תנוחי על זרי דפנה?

כל עוד אני בריאה ומתפקדת אמשיך בכל הכח. לא רוצה להגיע למצב שמפסיקה כי זה אומר רק דברים רעים. אז מאחלת לעצמי שנים ארוכות ופוריות של עשיה למען המדינה והאזרחים והאזרחיות שלה.

מה השאלה שתמיד רצית שישאלו אותך בראיונות ומעולם לא שאלו?

אף פעם לא שואלים אותי על החתולים שלי שהם אחד החלקים הכי משמעותיים בחיים שלי ומופיעים גם בסרט. זה די ברור למה לא שואלים אותי עליהם, בכל זאת שואלים אותי קודם על עברייני מין רצידיביסטים, ראיות פורנזיות בתיקי אונס, אוזלת היד בטיפול בסמי אונס וסגירת תיקים בפרקליטות, אז לא נשאר זמן, אבל חובבי הז'אנר בטח יסכימו איתי שזה לא עושה אותם פחות משמעותיים.

כל מי שיש לו חיית מחמד בטח יודע כמה אושר ושמחה ואהבה הם מביאים איתם, לא שואלים שאלות ולא מעבירים ביקורת, לא מאשימים ולא שופטים. מבחינתי הם כלי טיפולי. תרפיה בגרגורים. הם תרופה עם שפמנונים. כדאי לאמץ!

בחתוליה בכפר סבא יש המון תרופות מצוינות כאלו שמחפשות בית חם לחורף ולכל השנה. תגידו ששרר שלחה אתכן.

---

הסרט כביסה מלוכלכת יוקרן השבוע ביום רביעי, 12.12.18 במרכז קיפוד בכפר סבא. כרטיסים בלינק

וב 23.12.18 בחיפה במרכז אישה לאישה כרטיסים בלינק