בהשראת שירה של ויסלבה שימבורסקה "כתיבת קורות חיים".

ערב בחירות, כולם מבקשים את קולי בדרך להגשמת חלומם,

אז החלטתי להחליף איתם חלומות.

בבוא יומי, רחוב קטן, אפשר גם חד סיטרי או ללא מוצא, סימטה, שייקראו על שמי,

ובכותרת המשנה יהיה כתוב: "אשה טובה סופרת ומשוררת."

להם לא איכפת להבטיח, ולעורר בי תקוות  אבל הם גם רוצים לדעת משהו עלי,

משהו ששווה מאמץ.

על מנת לכתוב "קורות" עלי לבסס תחילה את העובדה שיש לי חיים,

ושאני עומדת מאחורי כל שניה בהם,

ושיש בעולם לפחות עוד אדם אחד שמעוניין לשמוע עליהם חוץ ממני.

הם יכולים להיות מעניינים ,משעממים, מאתגרים, מאכזבים, לא משנה,

לחיים שלי חייבים להיות חיים, וגם אם אני חושבת שהם אינם שווים,

אני חייבת לשחק אותה כאילו, ולקוות שאני שחקנית מעולה.

בסעיף הראשון אני אכתוב שבאתי לעולם מאהבה, לאהבה, ונעטפתי בה.

זה לא מובן מאליו, כי ייתכן שנולדתי בעל כורחם של מולידיי ואני הדבר הכי מיותר בעולם.

מאהבה ובאהבה – בסיס טוב לכל החיים, גם אם פה ושם ניסיתי לקעקע את יסודותיו.

1. תשי"ב , י"ב בתשרי  - לא לגמרי אחרי החגים, אבל בשביל הורי אני הייתי חג.

       אני הייתי הכל, עולם ומלואו.

2. תשי"ד – תשט"ו – השנים המכוננות בחיי.

   למדתי בדרך הקשה שדמיון, יצירתיות, כושר המצאה והליכה מחוץ לתלם מעידים על טיפשות.

   למזלי היו שם הורי התומכים שחשבו אחרת.

(כאן עלי להדגיש בריאיון, בעת מסירת קורות החיים, שאם התגברתי על סעיף זה בחיי,

ונשארתי על מנת לספר ולהזים אותו, די בכך כדי להיענות ולהגשים את חלומי.)

3. תשי"ז – למדתי קרוא וכתוב. מאוחר מדי.

אילו קדם סעיף זה לסעיף 2 היו נחסכות ממני אי אילו השלכות ארוכות טווח.

מכאן ואילך עלי לציין בקצרה יתמות, נישואין, ואלמנות

ולהאריך בנושא ילדים.

ילדתי את שלושתם מאהבה ובאהבה.

הולדתם מהווה תיקון לכל מה שקלקלתי כבת. כל מה שאני מבינה עכשיו למדתי ואני לומדת דרכם.

נ.ב.

על נאמנות למקום שבו נולדתי, גדלתי, גידלתי ילדי ושיש לי בו כבר חלקה רשומה על שמי גם מגיעות כמה נקודות זכות.

גם חברותי התרגשו משימבורסקה

אורית פרי

מאירה אור לבן