משבר אמצע החיים

לפני כחצי שנה פרסמו חברותיי, כותבות הבלוגים במועצת הנשים של כפר סבא, את הגיגיהן ומחשבותיהן על גיל ארבעים הנורא. באמת שתכננתי להצטרף אליהן, רק שהייתי עסוקה - בדיוק קראתי לעומק כתבה ב'לאשה' על בוטוקס. אתם יודעים, חומר קריאה (ומילוי) המותאם לגילי.

אז על מה דיברתם בעצם? איזה משבר? משבר גיל הארבעים? הצחקתם אותי. השוק האמיתי, נכון לעכשיו, הוא ההתקרבות המזעזעת והמהירה לגיל חמישים. הגיל בו את כבר לא צעירה, יכולה אפילו להיות סבתא, לא אטרקטיבית - לפחות לא על הנייר - בשום צורה שהיא, לא לעבודה חדשה, לא כאישה מושכת (מתישהו את מבינה שאם שורקים ברחוב - זה בטח לא לך), לא כבת זוג לריקודים באיזו מסיבה, לא ללימודים של תחום חדש. סופסוף אחרי כמה שנים של חפירות לסביבה אני יכולה באמת להודות, לצערי הרב, שאני באמת אישה מבוגרת. מבוגרת מכפי שחשבתי שאהיה. מבוגרת כמו האישה הנשקפת מולי במראה. אפילו היתה לי תוכנית להדפיס לעצמי טי שירט כזה, עם הסיסמה הקבועה שלי, אבל כמו הרבה תכניות אחרות שהיו לי - גם את זה עוד לא הספקתי לעשות.