גם היום בגיל 73 אני מתרגשת למראה העצים שנטעה הקק"ל בכסף שהרוויחה כשמכרה את טנא הירקות שלי.

והיום נזכרתי

איך כשהייתי קטנה אימא תפרה לי שמלה לבנה ממשי דק ועדין ושזרה לראשי זר פרחי גינה מהגינה של רומיה דוד בעלת הבית שלה בשכונת מרמורק. היא גם לקחה טנא קש קטן והניחה בו עגבנייה ,מלפפון ,פלפל ובצל ומעליהם הניחה פרחי היבסקוס לוהטי אודם גם הם מהגינה של רומיה דוד .והיא נתנה בידי האחת את הטנא ושילבה את כף ידה הבוטחת בכף ידי השנייה וכך צעדנו שתינו יחדיו למגרש המכבי ברחובות לשם הביאו כל יישובי הסביבה את הילולי הפירות והירקות הצאן ועופות הכנף בכורים לקרן הקיימת לישראל. וכל ההורים של הילדים מכל הגנים החופשיים שהיו שם עם הילדים שלהם לבושי הלבן ועטורי הזרים קנו אותם במטבעות של אז שקראו להם בשם התורכי גרוש ומיל .ורק אני הייתי שם מכל ילדי גן חנה אוייסכרן הגן של ילדי האדוקים ברחובות כי רק אבא שלי עבד בקרן הקיימת לישראל ורק אימא שלי לא ויתרה שהילדה הקטנה שלה תביא בכורים אם לא לבית המקדש שחרב לפחות לקרן הקיימת לישראל שגואלת את קרקעות המולדת. ובכסף שהקרן הקיימת לישראל קיבלה ממכירת ביכורי העגבנייה, המלפפון, הפלפל והבצל שהיו בטנא הקטן שלי אמרה לי אימא בקול מאוד חגיגי ומבטיח שבכסף הזה, הקרן הקיימת לישראל תיטע ותשתול המון עצים ביערות ארצנו. ולכן, גם היום כאשר אני נוסעת בדרך העולה ירושליימה אני יודעת שאת כל העצים שבדרך נטעה ושתלה הקרן הקיימת לישראל מהכסף של העגבנייה ,המלפפון, הפלפל הירוק והבצל שהיו בטנא שלי ואני גאה מאוד שכל היערות האלו ניטעו ונשתלו בזכותי ובזכות האימא שלי שמרדה ברבנים שאמרו שאסור לילדים אדוקים להביא בכורים לקרן הקיימת לישראל אלא רק לבית המקדש לכשיבנה במהרה בימינו אמן.