גם עכשיו בגיל 73 אני יודעת שהמראה במיוחד זאת שבמעלית היא החברה הכי קרובה אלי

השכנים שלי האנשים הצעירים

מהקומה השישית .עורכים שיפוצים בדירת. כדי שהמעלית לא תיזוק כוסו קירותיה בלוחות קרטון עץ והמראה כוסתה גם היא ואין דמותי נשקפת אלי ממנה בצאתי ובבואי. כמה חסרה היא לי דמותי הנשקפת אלי בעת הירידה במעלית אל קרקע המציאות חסרות לי מראות דמותי העטופה בבגדים נאים כל תפר על מכונו מראה תסרוקתי המוקפדת כל שערה במקומה ברק מראה עיני המאובקות בפוך כחלחל ומראה שפתותיי הבוהקות ממשיחת ששר וארגמן בוהק ובמיוחד חסר לי מראה זוויות פי הנוטות כלפי מעלה בחיוך רב תקווה וסקרנות להרפתקאות הנכונות לי ברחובותיה של עיר ששמה העייף הוא כפר סבא. ומה חסרה לי מראת דמותי העולה במעלית בעת השיבה לביתי חסרות לי מראות דמותי בבגדים שתפריהם נעו ממקומם מראת קווצות שערי שהרוח פרעם ממקומן. מראת עיני נטולת גוון כחל ופוך מראה שפתותיי חוורות מבוהק ששר וארגמן ובעיקר חסר לי מראה זוויות פי ששפלו ממאמץ היציאה לעולם ושבות ומתרוממות כלפי מעלה מעצם הידיעה שביתי ממתין לי בשקטו המלאה. ומזה חודשיים אני שרויה במעלית העולה ויורדת ודמות אני נעלמה מעיני ואני יודעת שהזמן החולף וקול הלמות הפטישים וניסור המסורים וקדיחת המקדחות מריע באוזניי את תרועת מראת המעלית עוד אשוב בקרוב ושוב תהיה דמות אני נכחי בצאתי ובבואי כי סובב סובב הולך הזמן ועל סביבותיו שבה דמותי אל עצמה במראת מראות חיי במעלית וגם בלעדיה. וגם בלעדיה!