בגיל 73 אני מבינה שבחנות של צפניה, בננה זה לא לעניין בחרוסת וסוכר זה לא לעניין ב"גפילטע פיש&qu
והיום בחנות של צפניה בין שקי הקטניות , הפירות המיובשים והתבואות שתי תמניות אם ובתה האחת קשישה מאוד והשנייה לקראת קשישות ועוד אישה אחת מרוקאית ועוד אישה אחת פרסית דנות בענייני חרוסת. והתימניה האם הקשישה אומרת העיקר זה הרבה תמרים בחרוסת ובתה מחרה מחזיקה אחריה והאגוזים אל תשכחי והמרוקאית אומרת בבטחה וגם יין הרבה יין והפרסיה מנסה גם היא להשתלב בפסטיבל החרוסת ואומרת הכי טוב פיסטוק הרבה פיסטוק וצימוקים ורק אני האשכנזיה מהססת לתרום את חלקי כי מה אומר להן שבקיבוץ של יוסי שמו בחרוסת בננות? אז אני שותקת לי ושמה אוזני כאפרכסת מקשיבה לשיחתן. ובדגים אומרת המרוקאית אני שמה הרבה כוסברה וכורכום מוסיפה הקשישה חוואיג' חווויאג' ופלפל שחור מוסיפה בתה גם פפריקה טוב אומרת הפרסיה ורק אני האשכנזיה מהססת כי מה אומר להן שאני שמה בגפילטע פיש סוכר? המון סוכר! אז אני שותקת לי ושמה אוזני כאפרכסת מקשיבה לשיחתן כשברקע גדי צפניה שוקל בזריזות את שקיות המצרכים וניחוח המלים והתבלינים נישא באויר ערב לאפי כריח הקטורת בחלל בית מקדשנו הנבנה בהבל פיהן של בנות ישראל בחנות של צפניה ברחוב וייצמן בכפר סבא בכל רגע מחדש בכל רגע מחדש אמן!
חג שמח!
מרגלית קוטב
מורה לתורה בדרך אחרת
ולפילוסופיה אינדיאנית של בני שבט הסנקה.
