אז מה את רוצה ליומולדת?
היום אני חוגגת 32 חורפים להולדתי. שזה שתיים בחמישית. שזה פעמיים 16.
יש את הגיל שלך ויש את הגיל שבו את חושבת שאת. זה שכשאת חולמת לרגע בהקיץ את חושבת שאת נמצאת בו. אצלי זה גיל 16. הגיל שקורה בו הכל (כך לפחות זה היה בניינטיז.)
בשיחת חולין שניהלתי שבוע שעבר עם צ'ינו, הספר שלי (זו היתה הפעם הראשונה שהייתי אצלו, אבל הוא מוגדר מאז כ'ספר שלי'), סיפרתי לו שבגיל 16 עשיתי טעות איומה והסתפרתי קארה, כמו של ג'וליה רוברטס בסרט המקסיקני. משום מה התיימרתי לחשוב אז שיש לנו את אותו סוג שיער. אז בתוספת לתספורת המזעזעת, סבלתי גם מאקנה במצב בינוני וגשר על השיניים. אה, וגם היתה לי אז חיבה לחולצות בנים. הוא בתגובה אמר לי 'איזה מגניבה!'.
תכלס, הייתי מגניבה. וגם קשה עם עצמי. הכל זה עניין של נקודת מבט כנראה.
אז באמת שלא צריך להביא שומדבר. ואני לא רוצה כלום. יש לי הכל. רק בריאות. הרבה בריאות. ומזל.
אולי אם אפשר איזה שנ"צ קטן. או לילה של שינה רציפה. שמלווה ביקיצה טבעית. כזו שמתפנקת ברכות מול אור השמש המלטף הניבט מהחלון.
טוב, אם ממש מתעקשים אפשר תכשיטים. אבל רק מזהב. ראיתי בדיזינגוף איזו טבעת מהממת ב480 ש"ח. אפשר גם איזו חופשה. מלון בראשית אולי. אבל בתנאי שתשמרו על הילדים.
יקר מדי? אז גם שובר לאסוס ויל דו. אני בחורה צנועה.
האמת היא, שמה שהכי הייתי רוצה זה עוד זמן. עוד זמן לטייל, לכתוב, לחשוב, לנוח, לישון, לבלות עם בן הזוג והילדים, פשוט להיות.
וזמן? הוא כמו גלידה, ככל שנוגסים בו יותר, ככה הוא נמס וזולג לנו בין האצבעות.
בעצם, אפשר גם להביא גלידה.
מה להביא לכן?
