אלימות רגשית, כתות והמחויבות האנושית שלנו

אחת לשנה, בסוף נובמבר, אנחנו מציינות בקהילה העירונית את יום המאבק באלימות כלפי נשים. זה יום לא פשוט לציין. הוא מעלה כאב שקשה לא להתחבר אליו, סיפורים שקשה לא להכניס ישר ללב. הוא מעורר את הרצון לעזור לכל אחת ואחת מהנשים הנפגעות ואת ההבנה המיידית שזה בלתי אפשרי. לפחות לא עבור בנאדם אחד.

השנה התמקדנו דווקא בהיבט נסתר יחסית - האלימות הנפשית. בניגוד לאלימות הפיזית שיש עליה נתונים ולרוב רואים אותה, את האלימות הנפשית קשה יותר לראות. לפעמים גם לנפגעת עצמה קשה להצביע עליה במדויק.

את ההצגה "שייכת" שמתארת את סיפורה של יהודית הרמן, מנשות גואל רצון, ראה אולם מלא של כפר סבאיים. שמחתי לראות גם השנה נציגות מכובדת של נבחרי הציבור שלנו - ראש העיר, חברי מועצת העיר וגם מנכ"לית העיריה שלנו. זה לא מובן מאליו שיפנו מזמנם לצפייה בתכנים האלו. ההצגה הייתה מטלטלת, והשיחה עם יהודית הרמן שהתקיימה לאחריה הייתה עוד יותר - אישה אינטלגנטית, נורמטיבית, שעונה לכל שאלה ומספרת בפתיחות ובהשלמה על חלק קשה בעברה.

יהודית הסבירה לנו שכל אדם במצוקה יכול להדרדר להצטרפות לכת, ושהסימנים לכך רבים, רק צריך מי שיסתכל. היא סיפרה על שינויים קיצוניים בהתנהגות ובמראה, על בקשת כספים מההורים ללא הסבר, על העדרויות לא מוסברות. ואני חשבתי על אותם אנשים שלפעמים, אולי במבט נוסף אמיתי, ניתן לשים לב שהעיניים שלהם כבויות.

שני דברים קרו כתוצאה מהמפגש הזה. הראשון הוא שבהתייעצות עם אנשי חינוך אנחנו בוחנות את האפשרות להכניס את ההצגה הזאת כתוכן לתלמידי י"ב בעיר. בגיל הזה, ההבנה של האחריות כלפי האחר וכלפי עצמך היא חשובה ביותר. הדבר השני, שגם דיברתי עליו עם באי ההצגה, הוא חיזוק ההבנה של המחויבות האנושית שלנו כלפי אותם חברים/מכרים/שכנים/זרים ברחוב שאנחנו רואים שעובר עליהם משהו. לפעמים חיוך ודרישה בשלום האדם היושב לידנו יכולים לשנות חיים. אלימות נפשית היא קשה יותר לזיהוי מאלימות פיזית, והיא משמעותית. גם פה יש לנו יכולת ומחויבות אנושית וקהילתית לעזור. ככל שניתן.

ההצגה "שייכת" הוצגה ביום המאבק באלימות כלפי נשים, 24/11/15, חינם בהרשמה מראש, בשיתוף הדוק עם עיר ללא אלימות ועם המרכז האזורי לשלום המשפחה ולמניעת אלימות במשפחה.