בסולם של 1 עד 10

בס"ד

אפשר לשאול אותך שאלה כנה?

כן, כן אותך, י'מצחיקה מה את מסתובבת?!

הרי זו רק את ואני מול המסך...

ומבעד לרעשי המקלדת, אני ממש יכולה לשמוע אותך משיבה לי בשאלה:

"תלוי במה מדובר? באיזה נושא?"

והרי זו תגובה כל כך מובנת, הרי אנחנו כל כך רגילות לדבר בהקדמות ובהסברים...

אבל הפעם, אם אפשר, אני חושבת שיהיה מדויק יותר להיישר מבט ולשאול אותך:

איך את עם התעמתויות? האם לפעמים קשה לך להתעמת? תגידי, זה נכון שלפעמים את עושה כל מה שאפשר רק כדי להימנע מלומר את כל האמת?

את יודעת, בואי נשאל זאת פשוט יותר:

בסולם של 1 עד 10 כמה קשה לך להתעמת ולומר בזמן אמת את מה שאת באמת חושבת? מבלי לחשוב מה יהיו ההשלכות, מבלי לנהל את "פנקס הקורבנות" שלך ולחשוב לעצמך כמה את צודקת ולשתף בכך את כל העולם (כמעט- למעט האדם החשוב ביותר)

פשוט לומר.

פשוט?!

הרי אנחנו מתעסקות בלי הרף בניסיון להימנע מקונפליקט, מבשילות וחושבות מה אנחנו בדיוק רוצות לומר, ממתינות כדי שמד מהירות הרגש יאט ויאפשר לנו לדבר בהיגיון ולא מתוך סערת רגשות, והכל רק כדי שלא נגיד משהו שנתחרט עליו.

אנחנו כל כך חוששות להתחרט, שאנחנו יכולות להרשות לעצמנו קצת לחרטט וללכת סביב עצמנו-

חלקנו מתחילות לנקות את הבית או לקפל כביסות (אולי בקטע של הכביסות זה רק אני), חלקנו הולכות לקנות לעצמנו משהו חדש והספורטיביות שבינינו יוצאות לריצה, מבלי להביט לאחור, רק לברוח מהמצב ו"להירגע".

אבל כשאנחנו בורחות, האם אנחנו גם בוחרות? ובכלל, האם יש אפשרות כזו בכלל- לברוח?

בוחרת לבחור

לאחר שיעקב קיבל את הברכה מאביו, נותר עשיו עם רגשות נקם עצומים, שאילצו את יעקב לברוח מאוהלו אל ארץ אחרת.

מסע הבריחה מוביל את יעקב להתמודדות מול קשיים ועיכובים רבים עד שלבסוף, לאחר שנים רבות, הוא שב וחוזר אל ביתו.

אך גם בדרכו חזרה, מצוי יעקב עדין במסע של בריחה, הפעם מלבן הנבל, אביהן של רחל ולאה.

אם כך, הרי שהפרשה מתארת לנו מעין "מסע מסגרת", הכולל סיפור בריחה ובתוכו סיפור בריחה נוסף ועל כן לא ברור כלל מדוע הפרשה נפתחת כך:

"וַיֵּצֵ֥א יַֽעֲקֹ֖ב מִבְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיֵּ֖לֶךְ חָרָֽנָה"

הרי אם מדובר כאן בבריחה של בלית ברירה, אז ממה בדיוק יעקב יצא ולאן הלך?

אז זהו, שיעקב ללא ספק יצא,

יצא מעצמו והלך אל עצמו.

והיופי בדבר, שהוא יוצא כיעקב, אך הוא חוזר כישראל.

אל המסע האישי שלו, הוא יוצא כאדם בודד עם מקל הליכה אך הוא חוזר כשבט המונה שבעים איש.

כך גם, בעוד יעקב יוצא כבורח מעשיו, הממלא את צו הוריו, הוא חוזר כבוחר, ככזה שמוביל מהלך חכם ובוחר להיעלם ללבן בן רגע.

התוצאות השונות מנקודת ההתחלה לנקודת הסיום של יעקב, מעידות על הדרך המשמעותית שיעקב עבר מבורח לבוחר.

מאחד שהזיז אבנים כדי להניח עליהן את הראש לכזה שמזיז לבדו אבן גדולה מפתח הבאר עבור האחרים.

כך, מתארת הפרשה כולה את התמודדויותיו השונות והלא פשוטות במהלך חייו, על עבודה קשה שנמשכה במשך 24 שנים לשם האהבה, על ציפיות ואכזבות, ועל יחסיו המאתגרים עם לבן.

אך מה קרה שם בדרך? מה גרם ליעקב הבורח להפוך ליעקב הבוחר?

חלום טוב- חלום שלום

כשיעקב יוצא מביתו, הוא יוצא מזהותו כאיש תם ויושב אוהלים, המתעמק בלימוד עליון בבית המדרש. וכעת, שלא בהחלטתו הוא יוצא מעולמו הפנימי והמוגן שאינו דורש ממנו מסוגלות להתמודד אל עבר העולם הגדול שבו עליו ליישם את כל מה שלמד.

עם יציאתו אל מסע הבריחה, לעת ערב, כשהשמש שוקעת, מחליט יעקב לנוח ובדיוק בנקודה הזו האור הפנימי הגדול פורץ מתוכו ומתגלה אליו בחלום המאיר את כל צדדי אישיותו וגורם לו להבין שאין יותר לאן לברוח ושהגיע העת להתמודד:

"וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם, כִּי-בָא הַשֶּׁמֶשׁ, וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם, וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו; וַיִּשְׁכַּב, בַּמָּקוֹם הַהוּא.

וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ, מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה; וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ".

בחלומו רואה יעקב סולם שמחבר בין הארץ לשמיים ושמלאכי השם עולים ויורדים בו. אך יתכן שהמלאכים אינם עולים רק בסולם אלא גם בו, בתוכו, בעצמו.

ובמילים אחרות, ניתן לומר כי יעקב הוא בעצמו הסולם הזה שבו כל המציאות עולה ויורדת, הוא החוט שמקשר בין מציאות תחתונה לעליונה.

לפעמים, כשאנחנו נתקלות בקונפליקט, ובצורך להתעמת אנחנו מתקשות לעשות כן כי אנחנו רואות את מציאות הדברים כפי שהיא, בארציותה.

אך חלום יעקב מבקש ממך להתעורר ולראות כי בכל מצב, מול כל אדם, יש לך את ההזדמנות לגלות בתוכך את סולם יעקב שלך ולקבל את המסר והמשמעות שיורדים מלמעלה למטה ומהחוץ אל הפנים עד שתאפשרי לעצמך ללמוד את עצמך בתוך כל המרחב הזה.

על פניו, נראה כי המלאכים (והמסרים) אמורים לרדת מטה ואז לעלות, אך החלום מתאר בדיוק תנועה הפוכה "וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ".

תנועה הפוכה זו גורמת לשינוי המחשבה שלנו ומסבירה לנו כי לאחר כל טיפוס עצמי ממנו את מתמלאת בתובנות, עליך גם להוריד אותן לעולם המעשה וליישם אותם בחייך.

וחשוב מכך, אומרת הפרשה שתהיי נאמנה לפוטנציאל העליון שלך ותוודאי שאת מורידה אותו למציאות הכי ארצית שיש ותממשי אותו, ויעקב אבינו מסביר לנו איך לעשות את זה.

הרועה שהינו רואה

לאחר שיעקב חולם מתוך שינה, הוא מחליט לחלום בעיניים פקוחות ולהיישר מבט אל עבר הפוטנציאל הטמון בו.

במשך השנים הרבות בהן עבד יעקב אצל לבן, זכה זה הנבל לברכה ולעושר רב, מבלי שיעקב קיבל על כך כל שכר ולאחר מהלך שלם בפרשה, יעקב פונה ללבן ומבקש לקבל תמורה ולממש סוף סוף את כל פוטנציאל עבודתו.

ואיך הוא עושה כן?

הוא מציע ללבן עסקה משתלמת: להמשיך ולעבוד ברעיית הצאן ובמהלך עבודתו הוא יקפיד להפריד בין הבהמות הנולדות עם צמר בעל צבע אחיד לעומת בהמות בעלות צמר מנוקד.

כל הבהמות, המנוקדות, המיוחדות, יוצאות הדופן יהיו מנת שכרו של יעקב וכל היתר יוותרו אצל לבן.

יעקב בוחר להפריד בין הרגיל לבין השונה, המיוחד, הרב גוני.

לכן הוא הציע ללבן עסקה משתלמת במיוחד: יעקב יעבוד ברעיית הצאן, ובמהלכה יקפיד להפריד בין הבהמות הנולדות עם צמר בעל צבע אחיד לבין בהמות בעלות צמר מנוקד, עקוד וטלוא כתמים.

לאחר הפרדה זו, סוכם כי מהיום והלאה כל כבש שיוולד ויהיה בעל תכונות ייחודיות יהיו שייכות ליעקב אבינו.

בהמשך, מתארת הפרשה כיצד בחר יעקב למשוך אליו את הפוטנציאל הייחודי ויוצא הדופן שלו. הוא הניח לנגד עיניהם של הצאן, בזמן שתיית מים, מקלות לבנות אותן פיצל לשתיים ובכך חשף את הגוונים השונים שעל פני המקל.

ומה שהצאן היישר אליו מבט וראה בעיניו השפיע על התוצאה שנולדה כמציאות הקיימת.

יעקב אבינו לא החליט לרדת ולחפור מטה ולמצוא אחר "הפוטנציאל האבוד" אלא פשוט לצייר אותו בדמיונו, בצורה הכי נשגבת, ולראות אותו עין בעין עד שיהפוך למציאות חיה ונושמת.

לפעמים אנחנו מרגישות שכל חיינו הם כמו טיפוס על הר, המלווה בעליות ובירידות תוך מאמץ

אך מי אמר שתמיד מטיילים באותו המקום?

אולי הגיע הזמן לראות את המסע שלנו כשביל, שבו אין עליות וירידות, אין ללכת קדימה ואחורה אלא רק ללכת ישר, ולומר לעצמך שבישר המספרים שלך את עשר! עשר מתוך עשר!