תנו לישון בשקט
שוב התעוררתי מוקדם. והפעם שברתי את השיא של עצמי- רבע לחמש בבוקר. מוות! שוכבת עוד ארבעים דקות במיטה. מתחילה באופטימיות, מלאת תקווה שאוטוטו הבעיונת הקטנה הזו נפתרת ואמשיך לחלום. אהה, רותם, באמת תמשיכי לחלום. זה לא קורה. מחליפה תנוחות, עוצרת מחשבות. עושה מדיטציה, משחררת מתחים, נושמת נשימות עמוקות. נאדה. תוך רגע הראש מתמלא שוב במשימות לביצוע, חלומות להגשים, סימני שאלה שיש לענות עליהם. בסדר, בסדר, אני אענה על כל השאלות! אבל למה בחמש לפנות בוקר למען השם?
הקווים האדומים שלי שאקום מהמיטה? לא חבל לשכב כאן ולהתרגז כשאני יכולה להתרגז על הספה בסלון עם כוס קפה? בכל זאת אם הגעתי עד הלום אני הרי יכולה לאפות לילדים מאפינס טריים וריחניים לבוקר. יצטלם מעולה לפייסוש! אם השנה! כולם יכתבו 'מהממת אחת'! כן, אבל להפעיל בחמש את המיקסר? יכול להיות שהילדים יעריכו עוד שעת שינה יותר מאשר מאפינס מקמח כוסמין. אולי אסיים כבר לראות את אחת הסדרות שלי? אפשר ללכת על 'סיפורה של שפחה', להמשיך את הבוקר באנרגיות של יאוש. אולי איזו סידרה רומנטית? לא, אין לי כח לרומנטיקה בבוקר. אין לי כח לכלום! אני רוצה לישון! אולי 'פאודה'? אתמול התעצלתי לראות.אבל מה, לראות פאודה בלי הסאונד? אני אוהבת לשמוע את הערבית בסידרה (בחיי. תתבעו אותי!). לקפל כביסה, המשימה התמידית? סליחה, אבל זין! לא מספיק שהתעוררתי מוקדם? עכשיו גם לבצע את העבודה השנואה מכולן? לא, לא, לא. שכחו מזה. אפילו לי יש קווים אדומים (כן, יש לי כמה, ולא, הם לא נראים כמו אלה בצילום המהמם פה למטה שצייר ילד בן 4 ככל הנראה. הם הרבה יותר תזזיתיים וחדים. אבל זה כבר שייך לפוסט אחר. אולי פעם, כשתגדלו).
לגלות לכם מה עשיתי בסוף? ראיתי טלויזיה וריחמתי על עצמי, שתי פעולות חביבות עלי שאני גם ממש מעולה בהן והשילוב ביניהן ממש מומלץ. זה גם מה שאני עושה עכשיו, חמישה ימים מאוחר יותר, בבוקר - אם אפשר לכנות את זה כך - שבת. יש כאלה שיכנו את זה לילה. אהה. שבת בבוקר, יקיצה טבעית חמש וחצי לפנות. ואחר כך אנשים מתפלאים למה אני עצבנית, צינית ועייפה ואילו אני מתפלאה למה נהיים לי קמטים. זה קורה כי אני צריכה לישון!!! זו לא רק הזיקנה והגיל חבר'ה! זו גם העובדה שאני ערה 900 שעות יותר מכם. בלי תינוק לקום אליו בלילה, בלי להיות דיילת 'אל על' שקמה לטיסה, בלי ללמוד מוקדם בבוקר לבחינות באוניברסיטה. סתם ככה, כי התעוררתי. התעוררתי לגמרי למרות שהראש שלי מתחנן, מבקש, אומר בחיאת תנו לישון!
עוד לא אבדה תקוותנו! ועתה - הכינו את הממחטות- פניה מרגשת- אחת הבעיות בקימה המוקדמת היא הבדידות. אין עם מי לדבר, אין עם מי לתקשר. כולם ישנים סביבך. נבלות! ואני אומרת - בואו ניצור מעגל משכימים! ידיד ער לעת צרה, בתוקף בין השעות ארבע לשש. אם גם אתם קמים מוקדם ספרו לי ונוכל לנהל שיחות וואצאפ מרגשות בשעות טרום הזריחה. נשאיר את הנייד על שקט ויחד נהמר על טמפרטורות בשש בבוקר, נצחק על סרטים מהגיהינום שבדיוק משודרים, נחליף תמונות מביכות של בני זוג ישנים- אני צופה כאן פוטנציאל צמיחה מדהים של קבוצת תמיכה פעילה וחזקה! תחשבו על זה. וסמסו לי בחמש, אם אתם ערים.
רותם גלעד דורמן. עייפה
