ובגיל 73 מאס לבי במזון מן החי והישרתי מבט מתנצל לעין הקרפיון ובגלל תאוות השררה והכבוד בכל זאת, אויה

והיום כמנהג בנות ישראל כשרות בערבי פסחים עמדתי במטבח ביתי והישרתי מבט לעין הקרפיון שהיה שרוע לפני על השיש והתנצלתי לפניו בכל לבי. והוא הישיר אלי מבט חזרה ובאלם קול לא קיבל את התנצלותי ולבי נחמץ. מסורת היא במשפחתנו שאני המומחית ל'גפילטע פיש" של ערבי פסחים וכי איך אשבור מסורת של שנים ארוכות? עד שרכשתי לי את שמי הטוב והתבססתי לי בו לאורך שנים והוכתרתי כנוהל וניתן לי כתר מלכותי מילדי, חתני, כלותי ונכדיי והושם בראש שמחתי ועתה כיצד אשא פניי ואומר די! מאסתי במאכלים מן החי! וכדרך מנהיגי הדור שדבקים

בשררה ובכבוד גם לי קשה לוותר על מושבי הרם ולכן הבוקר השכמתי קום והכנתי נפשי למלא חובתי וכמנהגי בכל השנים הקודמות התקנתי את העיסה ומלאתי את הנתחים בה ובשלתי את הרוטב והוספתי את מידת התבלינים הנאותה וסוכר שפכתי כיד המלך ובעיקר כמנהג חמותי וחברי הקיבוץ כולם ואישי הטוב יוסי טעם כזית ואישר שאכן הטעם במיטבו ממש כבבית אמו ובחדר האוכל של הקיבוץ ואם אוסיף עוד קומץ פלפל שחור

וקמיצת מלח כזית עוד ייטב הטעם וישופר ויהיה ממש כטעמים ההם והוספתי עוד קומץ פלפל שחור

ועוד קמיצת מלח והוא טעם בשנית

והצהיר שאין מושלם מתבשיל הדגים שרעייתו, כלומר אני מיטיבה להכין בערבי פסחים והנחתי את הנתחים בסיר אחד ליד השני והתקנתי את הלהבה למידתה והבל התבשיל עלה מעלה מעלה וניחוחו מילא את חלל הבית וגם פרץ לחדר המדרגות וחדר לבתי השכנים. וכשמלאה שעתם בסיר הנחתי להם להתקרר והוצאתי בעדינות נתח לאחר נתח והנחתים במגש לקירור והנחתי בעדינות עיגול גזר על פני כל נתח ונתח וכיסיתי בטבעת כותם הגזר גם את עין הדג הנוזפת שלא אוסיף לראותה עוד.