היום ט"ו בכסלו תשע"ח כשאני בת 73 (ושמונה שעות)אני מבינה שרק עכשיו אני מתחילה!

לפני 73 שנה בדיוק אור לט"ו בכסלו תש"ה אישה אחת ששמה טובה הייתה ברגעים אלו על המשבר בבית היולדות ברחוב בנימין במושבה הנחמדת רחובות. היה לילה גשום הירח המלא הגיח מידי פעם מבין העבים והציץ דרך חלון המבנה לחדר הלידה בו הקשתה האישה טובה ללדת. הלידה החלה אחר הצהריים ונמשכה מזה שעות רבות. האישה והוולד ששכב לרוחב הרחם היו כבר מותשים והרופאים ויתרו על חיי הוולד והתעקשו על חיי האישה להצילה הרי היא אם לילד בן שמונה ורעיה לאיש חולה. בשעה אחת בלילה בדיוק העבים התפזרו הגשם חדל לרדת הירח המלא נשקף מבעד לחלון והאישה נעצה בו מבט עייף וכואב ואז נשלחה יד מתוך רחמה של האישה ובצבצה באוויר העולם. הרופאים כה התרגשו למראה היד הם משכו את היד ובעקבות היד נמשכה גם תינוקת צווחת מכאב הקריעה של כל עצבי הכתף. התינוקת הזאת הייתי אני! אינני זוכרת בזכרון המודע שלי את חווית לידתי הכואבת אך כנראה מטבע הדברים הזכרון הפנימי זוכר את הכאב ולכן אולי אני כה רגישה חיה תמיד עם תחושת כאב פנימי עמוק ויחד עם זאת חיה תמיד בתחושה שהרווחתי את חיי ולא ויתרתי. במשך השנים הפך הכאב לעצמה לעוצמת ריפוי. אמי קראה לי מרגלית! היא ידעה להוקיר את הנחישות שלי להגיח לתוך העולם שאולי חשתי שאינו מוותר עלי. היא הייתה שבה ומספרת לי את ספור הלידה שלי ותמיד סיימה ואמרה ואת לא ויתרת ושלחת את יד ימין שלך והודעת להם אני פה! ואכן אני פה! כבר שבעים ושלוש שנים בעוד עשר דקות ועושה כמיטב יכולתי להפחית את כאבי שלי ואת כאב העולם אני מלמדת תורה ופילוסופיה אינדיאנית וכותבת ומציירת וצוחקת ומחייכת אל אדם ועולם שהוא רב פלא וברגע זה באחת בלילה חסר שבע דקות אני מחייכת אל התינוקת הזאת שלא ויתרה ושלחה יד ימין כדי להיות שותפה לחיים רבי פליאה שבהם מסתורין סוד יופי כאב וריפוי אופפים אותי בכל רגע ורגע מחדש מזל טוב לך מרגלית קטנה ונחושה מזל טוב לך בעוד שבע דקות תהיי בת 73 מזל טוב לך קטנטונת שלא מוותרת לעולם על החווייה הזאת שקוראים לה החיים שלנו! מזל טוב לך קטינית שלי !