עכשיו כשאני בת כמעט 73 (חסר שבועיים) אני מבינה כבר שאביבה לא הייתה שקרנית!


באותו יום בשעת צהריים יונה, נורית, רוחלה, לאה קרובלניק אני ואביבה תלמידות כיתה ה' בבית הספר "תחכמוני" בעת שיצאנו כולנו משער בית הספר בדרכנו הביתה ובטרם הספקנו להתפזר כל אחת לכיוון ביתה אמרה לנו אביבה יעקובוביץ שהייתה הילדה הכי מנומשת בעולם שהיא חייבת אבל חייבת ממש חייבת לספר לנו משהו מאוד חשוב. ולכן במקום לפנות לשביל החולות שבין הפרדסים שהוביל לשכונה שלנו נגררתי אחרי אביבה והבנות לספסל שבשדרת מנוחה ונחלה שהובילה לבית ספרנו ושם ישובה על הספסל דחוקה בין נורית ללאהל'ה קרובלניק שמעתי מפי אביבה שבקרוב ממש בקרוב יצא לנו דם פעם בחודש מהפיפי שלנו. ואז יונה לייכטר קמה מהספסל ועמדה מול אביבה וצעקה בקול גדול אני לא מאמינה לך! את שקרנית ואני לא מאמינה לך! ואז אביבה צעקה בחזרה לתוך הפנים הכועסות של יונה לייכטר אז אל תאמיני! אבל זה יקרה לך את תיראי! את תיראי! ויונה צעקה שוב לתוך הפנים של אביבה את המצאת את זה את המצאת את זה ואביבה צעקה בתשובה לא המצאתי זאת אמת לגמרי אמת לכל