רגע לפני שבת פרשת חיי שרה ואני מציצה לאהלה של רבקה.

לכבוד השבת המתקרבת אלינו פרשת חיי שרה . תשע"ד

גם השבוע הביט ה' ארצה ממרום שבתו , וראה את אוהלה של שרה והנה הוא ריק.

אין עיסה תופחת בעריבה ואין עשן מיתמר לו מהכירה ואין להבת- נר

מהבהבת עליזה

בלילות השבת כי בא המוות לאוהל שרה

ולקחה.

וה' העמיק מבטו לליבו של אברהם וראה בו תוגה ועצבת וכאב

אך גם זיק של תקווה

שעוד רגע קט ושוב , תהא העיסה תופחת בעריבה ועשן יעלה וייתמר מכירה ולהבת הנר תהבהב עליזה , בלילות השבת באוהל שרה.

הוא קרא אז לעבד וצווה בשבועה עם גמלים עשרה להרחיק למזרח ולמצוא שם כלה ליצחק, שמבכה את אמו המתה.

והעבד הלך עם גמלים עשרה ובליבו התפילה לו תתפח שוב עיסה לו ייתמר העשן מכירה לו יהבהב נר שבת בלהבה עליזה, במהרה, באוהל שרה שה' לקחה.

וכשבא לפניה לפני הכלה ודיבר אל ליבה שידע.

היא עזבה את אביה וגם את אמה ואת גדות הנהרות ואת פי הבאר והלכה אחריו רכובה על גמלה להינשא ליצחק לאישה.

והוא הביאה לאוהל אמו לאוהל שרה. ותופחת לה שוב העיסה בעריבה, ומיתמר לו העשן העולה בכירה ומהבהב בלילות השבת בלהבה עליזה נרה של רבקה, של שרה.

וה' במרום מזיל לו דמעה דמעה של תוגה ודמעה של שמחה התחלפו הדורות הוא לוחש מהורהר, התחלפו.

ופרח מלאכים קט ששמע קול לחישת-יה ממהר בעדינות ומוחה הדמעה באריג של קדושה שנרקם מחוטים שלושה חוט עיסה שתפח בעריבה חוט עשן שעלה מכירה וחוט של אש מלהבה עליזה שמהבהבת לעד באוהל שרה.

ובכל עת שמדלקת רבקה את נר השבת באוהל שרה מציצה לה שרה בצניעות ובחן לתוך אוהלה. מברכת בנועם את כלתה . שתתפח עיסתה וייתמר עשנה ויהבהב לו הנר בלהבה עליזה באוהל רבקה ובאוהלן של בנות ישראל ונשות העולם כולנה.

מרגלית קוטב מורה לתורה בדרך אחרת

ולפילוסופיה אינדיאנית של בני שבט הסנקה.