הילד שלכם במצוקה? 5 דרכים לעזור לו

לאחרונה אני נתקלת בהרבה יותר מידי מקרים בהם ילדים ובני נוער עוברים התעללות רגשית בקרב חבריהם בתנועה, בכיתה ואו בשיכבה.

הם יושבים מולי לעיתים בעיניים כבויות מתביישים לספר על עוצמת הכאב ולעיתים בגבורה שפיתחו לעצמם כזו המקטינה מאוד את המקרה, כדי לא לחוש בכאב המפלח.

כל סיפור כזה מעורר בי המון תהיות לגבי כל כך הרבה דברים, ורגש החמלה עולה על גדותיו.

הלוואי ויכולתי לפזר אבקת קסמים שתרפא את הפצעים שהתחילו לגדול אצלו בלב.. מכיוון שאין לי כזו (עדיין)

אני מחפשת כלים עבורו, כאלה שיסכים לקבל ושיעזרו לו להיות חזק יותר, מאמין יותר ביכולות הקסומות שלו ויאפשרו לו לעמוד איתן מול המילים הקשות שנזרקות למולו.

החוויות הקשות שהם חווים גורמים לתנודות במצבי הרוח, דבר הגורם לכעסים ומריבות באופן כמעט יומיומי בבית. ואנו ההורים לעתים מתקשים להבחין בין יום קשה שעבר על הילד שלנו לבין בעיה חמורה יותר.

לנו ההורים יש משקל חשוב בהתמודדות עם תקופות קשות בחיים.

החדשות הטובות הן כי קיימים דברים רבים שנוכל לעשות כדי לתמוך בילד שלנו ובעיקר להבין אם הילד שלנו מתמודד עם בעיה המצריכה התערבות.

בניגוד אלינו המבוגרים, חלק מהילדים מתקשים להסביר את מה שעובר עליהם ולכן אינם פונים אלינו לעזרה אלא בעיקר מוצפים רגשית ונוטים לכעס ולעיתים לאלימות ואו הסתגרות.

אם הילד שלכם לא סיפר לכם ,כדאי לשים לב אם קיימים הסימנים הבאים:

@שינויים מתמשכים במצבי הרוח או בהתנהגות הכללית.

@נטייה לבכי ועצבנות במשך תקופה ארוכה.

@איבוד עניין בפעילויות שנהגו לבצע.

@קושי בריכוז.

@מיעוט או הפסקה של מפגשים עם חברים .

@שינוי בהרגלי השינה או האכילה.

@תלונות על כאבים לא מוסברים.

במידה ואתם יודעים או חושדים במצב שכזה אספתי 5 דרכים שלדעתי כדאי לנסות בבית כמבוגרים משמעותיים :

כמובן תוך כדי הכנסת הרגלים קבועים שיאפשרו לילד תחושת בטחון כמו – מספר מיטבי של שעות שינה, ארוחות מזינות והימנעות עד כמה שאפשר מאוכל מתועש וכמויות מפחידות של סוכר, הטענת סמארטפונים מחוץ לחדר השינה כך שהטלפון לא יהיה צמוד אליהם ולא יפריע לאיכות השינה שלהם ,מיעוט במידת האפשר של שעות טכנולוגיה (טלויזיה, מחשב, אייפד , סמארט פון וכו).

שנתחיל? ...

1. להפסיק את הבלה בלה בלה

אם חשתם שמשהו קורה, בבקשה אל תתעלמו, דברים מעין אלה אינם חולפים מעצמם ולעיתים הם אף עשויים לגדול למימדים עצומים. שיחה עם הילד היא דבר הכרחי , לדעתי, יחד עם זאת חשוב שהשיחה לא תהיה שיפוטית או מתנשאת. ספרו לילד שלכם מה אתם רואים, למה שמתם לב ומדוע הוא מדאיג אתכם, אל תהפכו את השיח להרצאה, אתם רק תרחיקו אותו יותר, נסו בעיקר להקשיב.

חשוב ביותר, בעיניי, כי תבהירו לו שאתם תמיד תהיו שם עבורו ותספקו כל סוג של תמיכה אפשרית. במידה והוא לא ישתף פעולה, אל תוותרו , נסו שוב ושוב בעוד מספר ימים..

2. אל תמעיטו בגודל הבעיות שלהם

לעיתים אנו חשים כי הילדים שלנו הופכים בעיה "קטנה" לבעלת מימדי ענק. בבקשה, אל תקטינו אותה ואל תחוו אותה בעיניים שלכם. הילד שלכם באמת מרגיש שהיא ענקית והרסנית, במידה ואתם רוצים שהוא ישתף אתכם פעולה, תנו כבוד לרגשות שלו .

אמא אחת שישבה אצלי בקליניקה ניסתה להסביר לי כי ביתה בת ה11 סתם מחפשת בעיות קטנוניות, הדבר הראשון שביקשתי ממנה היה להכיל את הבת שלה...

כשאנו מתבדחים על עוצמת הבעיה של הילד שלנו , אנו גורמים לו להרגיש שאנו לא מתייחסים אליו ברצינות. זכרו שלילדים שלנו אין את ניסיון החיים שלנו.

אל תתנו להם להרגיש שהם מתנהגים בצורה לא תקינה ושעליהם לחדול מכך באופן מיידי, בעיקר כדי לא להפעיל עליהם לחץ נוסף או לתת להם תחושה שאנחנו מאוכזבים מהם.

3. עשיה והודיה

כשאנו מודים, אנו מודעים , אם תרגילו את הילד שלכם לומר שני דברים טובים שקרו לו היום, הוא יתחיל לשים לב לטוב שסביבו וכך יתעסק פחות בקשיים . כמו כן עשייה למען האחר יכולה לסייע להערכה עצמית . המטרה שלנו היא לעזור להם למצוא דברים שהם טובים בהם כדי שירגישו שהם יכולים לעזור לאחרים . העזרה הזו תאפשר להם להתקל בכל התכונות החיוביות שיש להם. כדי שזו לא תהיה "עבודה" עבורם, נסו להפוך את זה למשהו משפחתי. הצטרפו אתם (או כל בן משפחה מתאים אחר) אליהם וצאו יחד למשימה התנדבותית, כך תוכלו לחזק אותם גם בזמן אמת.

4. לוח חזון

כשהילדים שלנו עצובים, הם הופכים את כל העולם לאפור (או גרוע מכך לשחור) דבר שעשוי לגרום להם להזניח את הדברים שחשובים להם ,להתעלם מהשאיפות שלהם בחיים ומהדברים שהם רוצים להשיג. הכינו איתם יחד רשימה של דברים שהם רוצים לעשות, רוצים שיהיה להם, היא יכולה להכיל חוגים, משחק שעדיין לא רכשו, מראה ואפילו טיסה לחו"ל , כל דבר שידליק בהם את הניצוץ ויזכיר להם כמה החיים יפים. אם אתם יצירתיים שבו איתם ואפשרו להם לגזור מג'ורנלים דברים שהם רוצים שיהיו להם, הדביקו על בריסטול ואפשרו להם לתלות בחדר.

לוח כזה עשוי להפיח בהם חיים ולהניע אותם לעשיה.

מבחינתכם לוח כזה יאפשר לכם לעורר שיחה, להבין מה חשוב להם ואולי גם לעזור להם להגיע אל אותן מטרות.

5. פניה לעזרה, גם אני יכול.

תמיכה הורית היא המשמעותית ביותר לדעתי, יחד עם זאת היא לא תמיד מספיקה , אם אתם לא מבחינים בשינוי חיובי במצב, אל תחששו לפנות לעזרה מקצועית . ספרו להם על האפשרויות, הסבירו להם את דרך העבודה של המטפל, ובעיקר אפשרו להם לבחור את מין המטפל. אנו מעוניינים כי לפגישות יהיו תוצאות חיוביות,ולכן חשוב להקשיב להעדפותיהם ולא לקבל החלטות חד-צדדיות. לאחר שבחרתם את האדם המתאים (מאמנת, פסיכולוגית, מטפלת) היפגשו איתה לפני המפגש של הילד איתה וספרו לה הכל, את העוצמות וההתנהגויות שלו וכן את החששות שלכם, כדי לאפשר לה לטפל בו בצורה מיטבית.