צומת אחד וארבע פינות בלב

מי מזהה את האיש בתמונה?

אם אתם מזהים את האיש בתמונה... אז אתם שייכים לדור שהכיר את המושבה....

דור שגדל כאן בעיר בשנות ה-70 וה-80 (או לפני....), וזוכר כפר סבא אחרת..... כפר סבא שבמרכזה פרדסים, שדות של חמציצים, טעמים וריחות של ילדות שכבר אין דרך לשחזר....

להפתעתי פגשתי אותו בבית קפה ארומה במתחם G, שיפשפתי את עיניי... איך זה יכול להיות?

הרי לא ראיתי אותו מאז שהגשתי לידיו כמה לירות תמורת המנה....בפינת הרחוב...

והרי רק בשבוע שעבר צילמתי ותיעדתי אותה, את פינת הרחובות בהן מתרחשת זירת הבלוג הנוכחי... והנה הוא יושב כאן עם אישתו בבית הקפה ...כאילו הזמנתי אותו...עוד אתחיל להאמין שיש בי כוחות על או שאולי לקחתי משהו.....

פינה ראשונה - הקפה הראשון

בתי קפה לא חסרים היום בכפר סבא... בעוד ארומה מסמלת את תרבות בתי הקפה בדורנו,

85 שנה במנהרת הזמן של כפר סבא, יובילו אותנו אל בית הקפה הראשון בעיר, קפה פידלר,

בפינת הרחובות רוטשילד וויצמן.

במקום עומד בניין שחזיתו מעוגלת והוא משתייך לסגנון האדריכלות הבינלאומי (באוהאוס).

כאן היתה הפינה הכי תל אביבית בכפר סבא של שנות ה 30 וה40, מקום המפגש המרכזי, הלב הפועם של המושבה. בית הקפה שירת את התושבים, והסוחרים שפקדו את העיר, את החיילים הבריטים שהושקו בנדיבות בירה ויין ע"י בעל הבית, לצד אוזניהם הקשובות של אנשי ההגנה.

כאן יצאו בהורה תושבי העיר ביום כ"ט בנובמבר 1947, כשהוחלט באו"ם על הקמת מדינה יהודית.

המקום בו עמד קפה פידלר , בית הקפה הראשון בכפר סבא, רחוב ויצמן 106

בית קפה פידלר. התמונה מתוך: עזבון הצלם דניאל קפלן, ארכיון עיריית כפר-סבא

ובעוד מספר בתי הקפה בעיר הלך ועלה עם השנים....הלכו ונעלמו מהעין הקיוסקים של העיר.

אני זוכרת כילדה את הקיוסק שעמד כאן, בפינת הרחוב. על החלון שנפתח לדלפק כשהקיוסק פתוח, עמדו כחיילים מיכלי פלסטיק שקופים שהיו גורמים לי להתלבטות קשה בין מסטיק עגול או בזוקה בחצי לירה... הקיוסק הזה כמו חבריו הנוספים שהיו בסביבה, הפכו עם השנים לתחנות לוטו או שחלפו ונעלמו מהנוף...

המקום בו עמד הקיוסק

פינה שניה - ספרים רבותיי...ספרים...

נחצה את רחוב ויצמן אל הפינה הדרום מערבית.... במקום זה עמדה חנות ספרי הלימוד ומכשירי הכתיבה האגדית: "אשר". חנות צפופה , מרוהטת במדפי עץ איכותיים, עמוסי ספרי לימוד, שכל סנטימטר בה נוצל בקפידה... ואשר, שפניו חקוקות היטב בזכרוני, ידע במיומנות רבה בדיוק איפה כל דבר בחנות שלו מונח... ב-1 לספטמבר בכל שנה צבא קהל רב על פתח החנות עם רשימות הספרים בידיו... אך לחנות הורשו להכנס בכל פעם כמות קטנה ומדודה של אנשים...והשאר המתינו בסבלנות שגם אותה כבר לא פוגשים היום....

המקום בו היתה חנות הספרים של אשר

פינה שלישית - והריח בחינם.....

ממול אשר, בפינה הדרום מזרחית של קרן הרחובות, הפינה האהובה עליי ביותר כילדה,

חנות פינתית קטנה וייחודית בנוף הישראלי, שפעלה כאן בשנות ה- 70 ושאת הריח המתוק שלה ניתן היה להריח ממרחקים, ריח טחינת קפה טרי עם ארומה שמדגדגת באף ובבטן לכל מי שעובר בסביבה.

בתוך החנות, וויטרינות זכוכית ומאוחריהן מבחר ענק ולא הוגן (כלפי ילדים), של שוקולדים ובונבוניירות מתוצרת חוץ, מסודרים בקפידה, שוקולדים עטופים בניירות מוזהבים ובצורות שונות של ארנבים, גמדים ומה לא. הייתי מכורה לחנות הזו... עומדת שעות מול המבחר ומתלבטת..רוצה לטעום הכל...

זו היתה חנות עם ריח וטעם של חו"ל בתקופה שאף אחד לא נסע לחו"ל, ובתקופה ששוקולד פרה וקרמבו היו הפיסגה המתוקה ביותר להשגה.

אני זוכרת במעורפל שהחנות נוהלה ע"י זוג מבוגר (בעיניים של ילדה), עם מבטא יקה אם אינני טועה...

ויום אחד אי שם, לא זוכרת מתי, למה ואיך... היא נעלמה...

היום תמצאו במקום פיצוציה נוסח ימינו, עמוסת שוקולדים מתוצרת הארץ ומתוצרת חוץ , עידן השפע על המדפים...ואני מתגעגעת לעולם שוקולד שנעלם...

כאן עמדה חנות השוקולדים

הפינה הרביעית - ולנו יש פלאפל....

הפינה הרביעית והאחרונה, מחזירה אותנו לאיש מהתמונה, האיש שעמד מאחורי דוכן גבוה, , הייתי צריכה להעמד על האצבעות ולמתוח את היד כדי להגיש לו את הלירות ולקבל את מנת הפלאפל עם הטעם האהוב של הכדורים החמים, הכרוב החמוץ והסלט, עטופים בפיתה הרכה ובטחינה הנוזלית עם טעם שזכור לי היטב...ואין עוד מימנו בפלאפליות של היום....

פלאפל חברוני האגדי... המקום בו היינו כילדים בחולצות כחולות ושרוך אדום מגיעים בסוף הפעולה ומשם כמובן...הולכים לקנח בגלידה פינגווין.

כשביקשתי את רשותו להצטלם, שאלה אותי אישה שישבה במקום, " מה הוא סלב?", עניתי לה כן...סלב מקומי משנות ה70....

המקום בו עמד פלאפל חברוני

אם הצלחתי לגרום לכם להרהר ולהזכר בימי התום של כפר סבא, כפר סבא שאני מתגעגעת אליה...אשמח לשמוע ולקרוא את תגובותיכם...ואם תרצו להמשיך לקרוא על עוד פינות / פנינות בעיר...עקבו אחר הבלוג שלי...