מה אכפת לציפור?

עיסוי רקמות עמוק למוח

אתמול היתה לי שיחת עומק עם קולגה שהוא גם חבר ממש טוב.

אחת לכמה זמן אנחנו חופרים עד תחתית מעמקי המודעות ומגיעים יחד לתובנות שמעיפות אותנו לגובה חדש של התפתחות והולכות איתנו כמה ימים.

רובן נכנסות לקליניקה ולהרצאות שלנו ומעשירות את המתאמנים שלנו.

השיחה אתמול נגעה בקשיים שלנו בתוך המקצוע הזה שבחרנו לנו, שמשלב בתוכו עצמאות ותלות, במין ריקוד כזה שלא תמיד הקצב שלו ברור.

שאלנו את עצמנו, האם אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים מתוך שליחות? מתוך אינטרס? מתוך רצון להיות אהובים? מתוך רצון להעניק ולתת את מה שיש לי כדי שכולם יקבלו?

האם אני נותנת מעצמי כדי להיות אהובה או בתנאי שאני אהובה?

על ייעוד ואהבות אחרות

השיחה לקחה אותי לחשוב על המקצוע שלי כמובן, על האימון, על המתאמנים שלי, על הקבוצות שלי ועל הדרך שאני עוברת,

אבל בעיקר על התחביב שלי, אם אפשר לקרוא לו ככה.

מי שמכיר אותי מספיק יודע שאני שרה. כן, ממש שרה. פעם זה היה חלק בלתי נפרד מהשגרה שלי, הקלטות, הופעות, ערבי שירה... אבל היום אני לא עושה את זה מספיק.

לא כמו פעם ובטח לא כמו שמצפים ממני.

מי מצפה?

בערך כל מי ששומע.

ככה נראה אושר. הנאה ומשמעות בעת ובעונה אחת

התגובות נעות בין "למה את לא הולכת לדה-וויס?!" לבין "מתי את מוציאה אלבום?!"

ואני? אני מערימה שלל תירוצים על זה שאני כבר לא בגיל המתאים, ועל זה שאי אפשר להיות גם מאמנת וגם אימא וגם זמרת...

אבל בפנים יושב איזה ספק קטן (?) שמכרסם ומאלץ אותי לבדוק אם אולי אני בורחת מזה כדי לא להיות תלויה באהבת הקהל?

האם אני רוצה לשיר כדי להיות אהובה, או בעצם מוכנה לשיר בתנאי שאני בטוחה שאהיה אהובה?

ואז, בתוך כל השיחות האלה, פתאום התחיל להתנגן לי בראש השיר של חנוך לוין:

מה אכפת לציפור?

ואמרתי לו, לחבר החכם שלי, שמצליח להוציא ממני תמיד את מיטב התובנות,

שבעצם זה בכלל לא צריך להזיז לנו!

מה אכפת לי אם יאהבו או לא? אתה רוצה לתת? תן! תגיד לעולם את כל מה שאתה רוצה להגיד!

בא לי לשיר - אני אשיר! בא לי לכתוב פוסט? אני אכתוב!

מי שירצה ישמע, מי שיאהב יאהב, ומי שלא לא. וזה ממש בסדר.

"אדם שר שירים כי העץ הוא ירוק,

אדם שר שירים כי הים הוא עמוק,

אם תעוף הציפור, לא ישיר עוד שירים,

מה איכפת לציפור אם ישיר או ישתוק?"

אם תעוף הציפור, לא ישיר עוד שירים?

אחרי רגע של שתיקה (שבו בדרך כלל יש רעש של אסימונים נופלים) הוא אמר:

"זה ממש שיר על ייעוד"

כי כשאדם נמצא בייעוד שלו, הוא לא מותנה. לא מותנה במה יגידו, לא באם וכמה יאהבו את מה שהוא עושה או אומר, ולא בשום גורם חיצוני.

בתוך הייעוד שלי אני מעניקה לעולם את מה שיש לי להעניק,

ולא עסוקה בכמה ציפורים יעשו לי לייק, אם בכלל.

ואתם? בא לכם לשתף אותי?

האם אתם חיים בתוך הייעוד שלכם או שמשהו עוצר אתכם?

https://youtu.be/WfzPimsPF3g

רחלי לושי ברקת | צילום: אליסה מש

רחלי לושי-ברקת

מאמנת בכירה לתקשורת והישגיות אישית ועסקית

מנחת קבוצות, סדנאות והרצאות

www.rachelilushi.co.il

050-5555921

פוסטים קשורים

הצג הכול
בחירת העורכת
לקבלת עדכון על פוסט חדש

פוסטים אחרונים ,כדאי לקרא
נהניתם מהפוסט?
השאירו את כתובת המייל ונשלח לכם ניוזלטר עם פוסטים ופעילויות של מועצת נשים

ארכיון פוסטים
חיפוש על פי בלוג

נשמח לקרא אתכן גם בתגובות

עקבו אחרינו גם פה
  • Facebook Basic Square
  • Pinterest Social Icon