הפארק הוקם בקיבוץ משמר העמק, בשטח הסמוך למערת הפלמ"ח, בה נוסד. הוא קיים קרוב לשנה, ומטרתו להנציח את מורשת הפלמ"ח וגיבורי ישראל בדרך חדשנית וכיפית.
לאה'לה וישע עקרון ממקימי הפארק קיבלו את פנינו וסיפרו לנו שאחרי שהתנסו בשני חדרי בריחה הם קודם כל הבינו מה הם לא רוצים שיהיה בפארק. הם לא רוצים להשתמש באלקטרוניקה או במנעולים מסוגים שונים. הם רוצים שהחידות וסגנון הפארק יתאימו לנושא שלו - הפלמ"ח. לכן הם תכננו את הפארק כך שיהיה חווייתי ומפעיל וינחיל את מפעל הפלמ"ח לדור הצעיר.
לאה'לה מספרת לנו על הקבוצות הרבות שמגיעות לפארק. לידה ישע, איש חסר גיל, שהקדיש את חייו למורשת הפלמ"ח
סיפור המסגרת הוא ליל הגשרים, בו פוצצו לוחמי הפלמ"ח 11 גשרים ששימשו את הבריטים בלילה אחד.
רגע לפני שהתפצלנו אנחנו לחוליות ורצנו לנ"צ הראשון במפה בדרכנו לפוצץ את הגשר שאלה אותנו לאה'לה מה הוא בלוג. לאחר החלפות מבטים ענתה על השאלה אחת הבלוגריות. לאה'לה גילתה לנו שגם לפארק יש בלוג.
מיד לאחר שהמנון הפלמ"ח הסתיים יצאנו לדרך כשבאמתחתנו תיק ומפה.
הפארק לא גדול, יש בו הרבה חידות וניתן לשחק בו כמה קבוצות במקביל ולהתחרות זו בזו. לצערנו לא הספקנו לסיים את המשחק ופספסנו במחזה הגשר מתפוצץ, מה שנחשב ההיי לייט של המשחק.
לאחר מכן שרו וניגנו לנו שני נגנים מהקיבוץ הסמוך במערת הפלמ"ח את המנון הפלמ"ח ואת שיר הרעות.
לפארק מגיעות המון קבוצות וניתן להגיע אליו בתיאום מראש. פרטים נוספים באתר שלהם.
ממשמר העמק המשכנו לקיבוץ הזורע.
הקיבוץ מהמם ויש בו, כיאה לקיבוץ, מדשאות רחבות ידיים. במרכז המדשאה הסתעף לו עץ מקסים. נשענתי עליו בנון-שלנטיות וחיפשתי זוית לצילום תמונת הסלפי המושלמת. לא שמתי לב שרגלי דרכו בתוך שלולית בוץ חלקלק. מפה לשם אחרי כמה נסיונות נואשים של הרגליים לפדל בבוץ ולמצוא אחיזה, נפלתי על התחת והתפוצצתי מצחוק. הבלוגריות שחזו בנפילתי נותרו המומות.
הלכתי למוזיאון לנקות את עצמי.
זירת האירוע, דקה לפני. נקייה לחלוטין מבוץ. שימו לב לביצה מתחתי שאורבת לשעת כושר
"הדבר היחיד הקבוע הוא השינוי"
מוזיאון וילפריד הוקם בזכות ירושה שקיבל הקיבוץ של אוסף חפצי אומנות מהמזרח שאותה הוריש וילפריד ישראל. רותם המדריכה המקסימה קיבלה את פנינו וסיפרה לנו הכל על וילפריד ואת סיפור הקמת המוזיאון לא אלאה אתכם בפרטים האלו כאן, רק אספר שמדובר בסיפור מרתק.
למוזיאון יש תערוכה של אומנות מהמזרח, ותערוכות מתחלפות.
למוזיאון יש אפליקציה חדשה, שניתן להוריד לנייד. יש בה הסברים על הפריטים המוצגים ויש בה גם משחקים לילדים. ובנוסף ניתן לשמוע את כל הטקסטים וההסברים של המיצגים.
אחת מהתערוכות בה ביקרנו היתה תערוכת צילומים של פרח הרקמה מרגע היווצרותו שלו ועד לפריחתו ולנבילתו. בכל שניה יש אלף תמונות שעובדו יחד לעבודת וידאו של סטופ מושן. עד שהפוסט נכתב התערוכה הזו כבר התחלפה לה, ממש סימבולי לנושא התערוכה עצמה. לצערי התמונות שלקחתי אינן מעבירות היטב את יופי התערוכה.
אתה יענקל'ה?
אחד הדברים החשובים ביותר בטיולים הוא האוכל. נאמר לנו שכדאי לנו לאכול בקרון הקפה של יענקל'ה שנמצא בכניסה לקיבוץ הזורע. מסתבר שיש לו את הכריכים הכי טעימים בעולם.
שמנו פעמינו לשם, והזמנו כריכים וזללנו אותם לתאבון. היה טעים למדי, אבל לא עפנו. רק כשנכנסנו לרכב וראינו את הקרון של יענקל'ה מולנו הבנו שאכלנו במקום הלא נכון. התפוצצנו מצחוק עד כדי דמעות.
פרצי הצחוק ליוו אותנו עד התחנה הבאה ולמעשה הם ליוו אותנו עד סוף הטיול, בכל פעם שנאמרה המילה יענקל'ה.
שימו לב, זה לא המקום הנכון. אם תסתובבו 180 מעלות אחורה תוכלו לראות את קרון הקפה
גיניגר עם יו"ד
זיוה רענן, בלוגרית ותיקה אירחה אותנו בפינת הקסם שלה ושל פטריסיה בקיבוץ גיניגר. אין מה לומר, המקום שלה מהמם ושופע יצירתיות והשראה.
אנחנו עשינו סדנה קצרצרה ליצירת תיקים מיוטה, אבל זיוה מספרת שהמקום מתאים למגוון רחב של פעילויות יצירה קבוצתיות.
התוצאה הסופית
מקום שווה לקפה
בדרך הביתה עצרנו לשתות קפה. לא ציפינו שנגלה את המקום הכי מהמם עלי אדמות.
המקום הזה נקרא המזווה, והוא נמצא באלונית החדשה שפתחו בכרכור. וואו. אין לי תמונה נוספת של הקפה ומה שהזמנו איתו, רק אומר שזה כלל פרוסה מהעוגה הזו שעל הדלפק. והיא מעולה כמו שהיא נראית.
כמה מסקנות מטיולי בלוגריות
1. המצלמה לא מפסיקה לתקתק. אף פעם אין לדעת איזו תמונה תיבחר בסוף לפוסט.
