דר. לאה גולדין - אמא מגויסת

אנחנו נפגשות לשיחה אצלה בבית לקראת אירוע שעורכת מועצת נשים כפ"ס עם דר' לאה גולדין בסדרת המפגשים" אשה. השראה". אני משתפת אותה שההחלטה לבוא לראיין אותה היא מבחינתי לפגוש את הפחד הגדול ביותר שלי כאמא לבן חייל.

לקראת הפגישה אתך ביקשתי מהשותפות שלי לבלוג לחשוב על שאלה אחת אותה היו רוצות לשאול אותה אם היו יושבות במקומי. חלק מהשאלות שזורות כאן בתוך הראיון , אך חלקן אמרו שבכלל לא היו מתיישבות בכסא מולך, כי בתור אמא של בן במדינת ישראל המחשבה הראשונה שיש לך כשאת מגלה שאת מביאה לעולם בן היא "והוא ילך לצבא" והתגובה שלה היא "זה החיים שלנו".

אני תוהה אם יש התייחסות שונה כשמדובר באמא של חייל או אבא של חייל?

לאה גולדין אומרת שלדעתה הדאגות זהות , אך הסגנונות שונים וזה בא לידי ביטוי בתגובות כי גבר שהיה בצבא בסיטואציות האלה, שהיום גם נשים כבר יכולות למצוא את עצמן בהן, מתייחס לזה אחרת. ולזה נוסף גם הפרמטר של להרגיע את האמא.

והפחדים?

אני מספרת לה על חלומות שהיו לי כשבני החייל עוד היה ילד קטן על זה שמשהו יקרה לו כשיתגייס. אז חלומות לא היו ולדעתה מה שכיסה על זה היא עובדת היותה דור שני לשואה שמילאו את המחשבות והחלומות מה היתה עושה במציאות כזו שבה אין לה שליטה.

בכלל, היא אומרת ששמחה (בעלה פרופ' שמחה גולדין) אמר שברגע שהגיעו לגיל 18 אין לנו דרך לשלוט בהחלטות של ילדנו , והעובדה שהדר וצור התאומים התגייסו בגיל 20 לאחר מכינה קדם צבאית העצימה את העובדה שזו מציאות שאין לה שליטה עליה.

ולגבי המפגש עם אנשים , היא משתפת אותי שיש משהו שקשה לה במפגש עם אנשים כי היא לא רוצה להשבית שמחות ונותנת לי דוגמא רק מאותו בוקר מפגש רגעי עם שני אנשים כשבאה לסגור מנהלות אחרונות לאירוע שמתקיים מחר. הם שואלים אותה למה היא רצינית. אז היא מחייכת.

הם לא באים על סיפוקם ופוצחים בנאום חוצב שהעולם יפה ותחייכי אליו.

אחד מהם מציין שהיא מוכרת לו מאיפשהו, וכשאחרי כמה דקות מציגים אותה בפניו כלאה גולדין הוא תופס את עצמו ותחושת חוסר נעימות ניכרת בו ואז היא מוצאת את עצמה מחזירה לו את מילותיו שלו "תחייך היום יפה".

הסיטואציה קשה לה היא לא רוצה לעשות לאנשים רע. ולצד זה יש גם את קו המחשבה שלה שאומר שהם כל הזמן הולכים בדרכו של הדר.

והדר זה החיוך, זה חיוך פנימי גם. זה להסתכל על הטוב של כל אחד ולחייך.

לפני שנכפתה עליך הפומביות הזו היו שנים שהיית מוכרת רק לסביבתך הקרובה. שנים של שגרה, בית משפחה עבודה חברים. ופתאום את פורצת לתודעה של כולם, כאמא של הדר.

אז מי את לאה גולדין?

לאה גולדין, מהנדסת תוכנה. ילידת חיפה. גדלה בשכונת הפועלים בקרית אליהו קרוב לים. בבית שמצד אחד היא מתארת כבית של אנשי צווארון כחול קשיי יום עם אמא עקרת בית ואבא אזרח עובד צה"ל מהמקימים של סדנאות הנשק, מציאות שבה לא היה מספיק אוכל ,לא מספיק בגדים וגם ידעו בתור ילדים לא לבוא לבקש. ומצד שני בית מאד שוויוני.

יש לה אח גדול ממנה ב 4 שנים והציפיה ממנה וממנו היתה זהה ללימודים אקדמיים בטכניון באחד משלושה תחומים רפואה, עריכת דין או הנדסה .

השכלה היתה דבר מאד חשוב עבור הוריה שפיספסו את ההשכלה בעצמם בגלל השואה והגשימו את חלומותיהם דרך הילדים.

לכן היא מגדירה את עצמה "ילדה טובה ירושלים "שעמדה בציפיות של ההורים שלה.

בהשראת אחיה הגדול שעודד אותה ללמוד "מקצוע העתיד" הלכה ללמוד מדעי המחשב. וכתלמידה מצטיינת המשיכה לתואר שני ושלישי (דוקטורט)

את שמחה, בעלה, פגשה לראשונה באותו מחזור בגן חובה, אך באופן רשמי הפכו לזוג בגיל 16 ומאז הם יחד. הם התחתנו עם השחרור מהצבא בגיל 21 ובתה הבכורה, אילת, נולדה כשהיו בני 23.

היא זוכרת את עצמה מאז כאשה שמתפקדת בארבעה מישורים: נשואה + עבודה + לימודים + ילדים .

כאילו בדיוק לתוך הדיון הלא נגמר שפוגש נשים של "איך תסתדרי"? לתוך זה היא צמחה וזו אף פעם לא היתה שאלה ולצד זה היא גאה לומר שההורים עזרו כל הזמן באופן טוטלי.

בחיוך היא מספרת שאת התואר השני שלה עשתה במקביל לעבודה במשרה מלאה במעבדה לבקרת תעופה בטכניון .

בלילות לבנים בטכניון לצד בעלה שעשה את המאסטר שלו בהיסטוריה כשההורים שלה משכיבים את אילת ואת עצמם לשנת לילה , בעוד הם מגיעים לכמה שעות שינה על הספה בסלון עד תחילתו של בוקר חדש וחוזר חלילה עד לסיום התואר ותחילת העבודה שלה ברפא"ל.

היא הגיעה למחלקה לעיבוד אותות - מהנדסת, אשה אחת ויחידה לצד כמאה מהנדסי אלקטרוניקה.

חשוב לה לגעת בפן הנשי של המסע שלה .היא טוענת שהפמיניסט "האמיתי" בבית הוא שמחה בעלה, ופעמים רבות רק דרך שיקופים ואמירות שלו "אם היית גבר לא היו אומרים לך את זה" היא שמה לב למציאות השונה, כמו זו שבה מנהל התחום בפרוייקט שהיתה מעורבת בו ברפא"ל בחר לומר לה "את מזכירה לי את אשתי שבבית".

הוא רצה להשתיק אותה אז הוא הוא השווה אותה לאשתו. מאז כבר יש לה תשובות מוכנות למקרים שמנסים להנמיך את דעתה "אז אשתך יותר חכמה ממך?"

אם אנחנו עוברות דרך המסע האקדמי שלך, אני רואה שכמעט בכל הפרסומים עליך את מוצגת כד"ר לאה גולדין ולא כלאה גולדין אמא של הדר, למה זה?

זה בגלל שמחה.

כשהדר נהרג ,קודם התפרסמנו כשמחה וחדווה (שמה השני) גולדין, ותוך כדי השבעה כשהתחילו לכתוב עלינו אז זה התפתח ל.. פרופ' שמחה גולדין וחדווה.

לקראת סוף השבעה שמחה הראה לה מאמר שכתבה הבלוגרית velvet underground שהתרעמה על זה שיש כאן דר' לאה גולדין אז למה העיתונאים מתעקשים ששמחה הוא פרופ' ולצידו רק לאה, בעוד שממש בקלות בגוגל רואים שהאשה שהיא דר'.

מאז היא מקפידה במגעים שלה עם התקשורת או עם מקבלי החלטות להציג את עצמה כדר' לאה גולדין ואם היא שוכחת יש מי שמזכיר את זה עבורה. וככל שעובר הזמן היא גם מפנימה בתוכה את ההבנה שהיא עבדה קשה מאד עבור התואר הזה ולכן מגיע לה להשתמש בו בוודאי כשאף גבר דוקטור לא שוכח להציג את עצמו ככזה.

איזה נופך (אם בכלל) מוסיף התואר האקדמי למאבק שלה?

זו שאלה טובה, היא עונה. לפעמים זה עוזר ולפעמים זה מעצבן אנשים.

זו החלטה של המעטפת שלה למצב אותה כדר' גולדין . יש סיטואציות שזה מייצר הערכה ואז השיח הוא יותר נכון וענייני כי לפעמים נורא קל להנמיך "אתם הורים אתם לא מבינים" והעובדה שאני דוקטור מחזירה את השיחה לאיפה שהיא צריכה להיות למקצועי ולמהותי , ועדיין בהוויה הישראלית יהיו מי שיזכירו לה בחצי קריצה ש"זו לא עבודת דוקטורט כאן , תרגעי"

נולדו לכם 4 ילדים , אילת , חמי והתאומים הדר וצור והסדר הטבעי של הדברים הוא שהילדים לוקחים את המורשת של ההורים וממשיכים אותה הלאה. אצלכם התהפכו היוצרות, ובמקרה שלכם הדר, אף כי היה צעיר, השאיר מורשת מאד רצינית שאת ושמחה מצטטים לא פעם ומבקשים לקיים ולהפיץ?

בכלל התהפכו היוצרות שהורים צריכים לקבור ילדים, הטבע התהפך וזו תוצאה של המציאות הקשה שלנו. במקרה של הדר הוא השאיר מורשת מטורפת.

הוא השאיר לנו את המורשת המצוירת - האומנות שלו אנחנו עושים תערוכה שהתחילה בעין הוד, עברה לרמת הגולן,לכנסת, על בנין האופרה, ובארה"ב באו"ם, בלוס אנג'לס במוזאון הסובלנות ועשיתי סרט תיעודי על הקמת התערוכה ובעצם הצגתי אספקט של הדר דרך האומנות שלו.

בשלב הזה היא לוקחת אותי לסיור בדירה שעל כל הקירות יש תמונות של הדר וחמי ואילת שבהם ניכרת שיחה והדיאלוג האומנותי בין הילדים ומוטיבים שונים (כוכבים) מקבלים ביטוי אצל כל אחד מהם בדרך שונה .

יש את המורשת הכתובה - המילים שהדר כתב. מכתבי צ'ופרים שכתב לחניכים או וואטסאפים לפקודים שלו בצבא. והיום לכל דבר כזה יש משמעות מטורפת. כמו למכתב שכתב אליהם מפולין.

ויש את מורשת הערכים שלו. שהם מתכוונים לכתוב עכשיו תוכנית שתביא לידי ביטוי את הערכים שהיו מגולמים בהדר.

את העשייה היום זה מובילים בעיקר היא ושמחה, מתוך מה שהיא מספרת לי על האחים שלו ניכר שגם כאן המטוטלת הזו של קדימה אחורה נוכחת.

מצד אחד,הצורך לראות שהם ממשיכים את חייהם הלאה ויוצרים את החיים של עצמם ומתפתחים קדימה לצד ההבנה שהם לבדם לא יוכלו להגיע לכל פינות המורשת של הדר ולהנציחה.

או כפי שהיא מסכמת את זה במשפט " המורשת קיימת , כולנו בכל רגע מזכירים לעצמנו כששוקעים,שצריך לשמור על החיים" וכשמגיעים לשולחן השבת , זו עוד שבת בלי הדר.

זה ביחד , בלי הדר.

קראתי באחד הראיונות שלך שקרנית גולדווסר אמרה לכם לא לקבור. למה בכל זאת כן הסכמתם?

אי אפשר להסביר את הסיפור של אותה שבת, זה מטורף.

ביום שישי הודיעו לנו שהוא נעדר. לקח זמן עד שהוציאו את צור, אחיו התאום ,מעזה.

הבית היה מלא אנשים, כמעט על כל בלטה עמדו אנשים. זה 36 שעות של סיוט. והיה צוות של אנשים (כנראה שב"כ) שטימטמו לנו את השכל עד שבשבת בבוקר אמרנו להם "אם אתם לא יכולים לעזור לנו אז קחו את עצמכם ולכו" וכשאותו צוות הסתלק פתחתנו את כל אמצעי התקשורת ,שמחה הודיע ש"פיקוח נפש דוחה שבת".

כחלק מזה פגשנו את קרנית לקראת סוף השבת, והיא אמרה שלא נעיז להפוך אותו לחלל.

אבל כל המציאות היתה מטורפת. הגיע לכאן שר הבטחון ,בוגי יעלון, שהוא בן דוד של שמחה, הגיעה ארנה ברביבאי (ראשת אגף כ"א) , הרב פרץ (הרב הצבאי הראשי) והפתולוג הראשי שהיה קצין של שמחה בצבא, אז כאילו כולם היו אנשים שלנו, שהתחושה שלך שהם איתנו. שהם לא מרמים אותנו.

והקביעה הזו שהוא חלל אם להיות מדויקים, זו לא קביעה שאנחנו המשפחה קבענו, הם קבעו.

הבחירה שנשארה לנו זה אם לקיים הלוויה או לא. ופה היתה החלטה משפחתית שכן עושים את זה גם לכבודו של הדר. על אף שהוא חטוף ויודעים שהוא חטוף ! והעדויות שהוציאו מהמנהרה הראו שהוא נחטף ומצאו את הבגדים שלו. כך למעשה הוא נעדר !

לקביעה הזו שהוא חלל היו השלכות. לקח להם למשל שנה וחצי לגלות שבצה"ל הוא היה רשום כחלל, וכך הם גילו שבשום מקום לא היה רשום שהוא נעדר וזה כמו בביטוח לאומי אם את לא רשומה בהגדרה הנכונה לא מסתכלים עליך ואת לא יודעת מה הפסדת.

לקח הרבה זמן מחוץ לציבוריות של העניין ועם המון נחישות ובעקבותיה שינו את ההגדרה לחלל במעמד שבויים ונעדרים.

היה בהחלטה שלהם גם אקט שהיא מגדירה אותו כמעין אקט ציוני , כי מה היה קורה אם היו מסיימים מלחמה עם הודעה שבן דוד של שר הבטחון שבוי בידי החמאס? אז זה השפיע, אבל לא מסתכלים אחורה מסתכלים קדימה.

ההחלטה במוצאי אותה שבת לקיים לוויה להדר באה ממקום של החלטה משפחתית לתת כבוד להדר או לפחות לנשמה שלו.

בכל זאת ההחלטה שלכם היום היא לשים את זה קדימה את המאבק להביא אותו לקבורה בישראל , ויש מי שלא יבינו כי בתודעה של אנשים היתה לוויה ויש מצבה , ובתודעה הציבורית הוא קבור אז למה אתם רוצים להחזיר את הגלגל אחורה?

יש מצבה. הוא לא קבור שם.

מה שמכעיס אותי שיצרו מצב חדש שתוך כדי לחימה נעדר הוכרז חלל מעולם לא קרה דבר כזה.

רון ארד הוא עדיין נעדר. אין הגדרה כזו. כלומר יצרו עלינו הגדרה שגם אלה שיצרו אותה לא יודעים לחיות איתה בעצמם.

סיפור הלוויה בילבל את האנשים, אבל המערכת בילבלה את עצמה ואותנו.

והיום גם את וגם בעלך נמצאים בחזית הפעילות להחזרתו של הדר לכאן. יש בינכם חלוקה מי מוביל מה?

אנחנו פועלים ביחד בגדול ומתייעצים כל הזמן אבל אנחנו צוחקים בינינו שאני שרת החוץ ושמחה שר הפנים. יש פעילות פנימה לתוך ארצנו ויש פעילות החוצה בציר הבינלאומי.

הדר נהרג ב 1 באוגוסט שעתיים אחרי שהפסקת האש ההומניטרית שמי שערב לה זה ארה"ב והאומות המאוחדות נכנסה לתוקף.

בעצם רק כשהגענו לחו"ל הבנו מתוך המבט של האנשים בחוץ שהדר הוא קורבן של הפסקת אש יותר מאשר קורבן של מלחמה ולזה יש משמעות קריטית, כי מכיוון שלאותה הפסקת אש ערבו ארה"ב והאומות המאוחדות ולכן לקהילה הבינ"ל יש אחריות להשיב את הדר. ועם האמירה הזו אנשים מסתובים בחו"ל בשלוש השנים האחרונות . וכשאנחנו פוגשים אנשים, יהודים, נוצרים, מוסלמים החיבור הוא מיידי וברור כי הבאה לקבר על פי דתך ואמונתך זה הדבר הכי מוסרי, גם מבחינה דתית וגם מבחינת כבוד האדם אז השיח הוא ברור.

מאיפה הכח לנהל את המאבק הזה?

הכוח בא מהדר ומהעניין ההומניטרי של המקרה.

תחילת הסיפור מהפרה של הפסקת אש, והניצול הציני של הפסקת האש מעצבן את כל הגורמים ההומיניטריים שמעורבים במאבק שלהם. הזוית הזו יצרה גם הצלחות בין היתר בדמות מועצת בטחון מיוחדת שדנה בעניין החזרתו שבה עניינו של הדר יוצג ע"י פרופ ארווין קוטלר האוטוריטה בעולם לזכויות אדם (שמייצג אותם פרו בונו) שבנה קייס משפטי שלקח את כל מה שהמשפחה הרגישה שהוא לא נכון ולא מוסרי ומסתבר שיש חוק הומניטרי בינ"ל, וזו ספינת הדגל של האו"ם שסביבה קובעים הפסקות אש וזו בעצם המחויבות הבינ"ל ההומניטרית כבר 70 שנה.

מה שקרה להדר זו הפרה של אותו חוק, ומה שהוא הראה זה שהרשות הפלסטינית היא אחראית משפטית על הדר. ובכל רגע שהם לא מחזירים את הדר (ואת אורון שאול) הם מפרים את החוק ההומניטרי הבינ"ל.

ב 22.12.2016 התקבלה החלטה בקונצנזוס מלא של מועצת הבטחון שהרשות חייבת להחזיר את הדר ואת אורון שאול.

כלומר יש כתובת.

אותה רשות משפטית שאחראית על עזה בהקשר של העברת הכספים אחראית גם על הפרת החוק הבינ"ל, וכשאבו מאזן הולך למוסדות האום כדי לקבל הכרה הומניטרית, צריך שיהיה מי שיזכיר לאותם מוסדות שהוא מפר את החוק ההומניטרי הבינ"ל שזה בפני עצמו לחץ,

וזו בדיוק הזוית שדרכה הם פועלים היום ואת הזוית ההומניטרית אותה הם מנסים למנף גם בארץ. עם מתאם השבויים והנעדרים הקודם עברה החלטה בקבינט בינואר 2017 שצריך להחליף את המשוואה ולהפוך את החזקת החיילים מנכס לנטל כלומר את לעצור את ההטבות ההומניטריות עד ש.. הם יחזירו את הדר ואורון וזה כבר יותר מורכב.

הבנתי שאני מנהלת פה מאבק שהוא לאומי במובן שלכל משפחה יש בן או אח או אבא שהוא חייל ונקודת המבט שלי היא הומניטרי תמורת הומניטרי. ערך תמורת ערך

  • אני מסתכלת עליך , את אמא מגוייסת ועלתה בי תהייה אם יש אמהות בצד השני שאפשר ליצור איתן גשר, האם היה נסיון לרתום אמהות בצד השני?

קודם כל עד שלא נוצר החיבור עם מועצת נשים לא הבנתי שאני אמא מגוייסת.

ולגבי הנקודה שאת מעלה זו נקודה מעניינת, אני כבר כמה פעמים שלחתי להם הודעות דרך פולי מרדכי (מתאם פעולות צה"ל בשטחים) יצאה קריאה ממני אליהן.

יחד עם זאת, זה לא עניין של תרבויות. הם מקדשים את המוות ואנחנו מקדשים את החיים, ואני לא יודעת אולי יום אחד אני אופתע אבל בתחושה שלי הם לא יכולות לדבר אחרת כי כל הנרטיב הוא אחר.

אני לא פוסלת שום דבר הגעתי למקום בחיים שלי שאני א-פוליטית, ואפילו בשבוע שעבר כשהייתי בדגניה כדי לעדכן את הסרט פנתה אלי מישהי מ"נשים עושות שלום" ונראה לי שאני יכולה למצוא אתה משהו משותף. יחד עם זאת כמו ששמחה אומר צריך לחשוב איך מתחברים אליהם כי היו מקרים שהפעילות שלהן היתה חד צדדית אל מול ההומניטריות של הצד השני ואני אומרת, תביאו את הזכויות ההומניטרות שלי

שאלה אחרונה מה את מבקשת מהנשים בכפר סבא. האם יש דרך שאנחנו יכולות לתמוך בך?

אני מאד מאמינה בכוח הנשי. זה מתחיל בזה שנשים מביאות את הילדים לעולם, ולכן זה שם את האמהות במעמד מאד מיוחד בכל הסיפור הזה. הרבה זמן אני אומרת שהכוח הנשי יכול לעשות שינוי. והבנתי שאפילו שאני מסבירה טוב, כשזו רק אני לבד, זה לא עובר.

אני צריכה את כל האנרגיה הזו שקוראים לה כוח נשי כדי לשכנע את מקבלי ההחלטות שאין להם דרך אחרת אלא לפתור את זה.

כי זה לא רק פתרון להדר, זה פתרון לחיילים שיצאו לקרב הבא.

באותה מידה שהם המציאו עלינו את ההגדרה הם צריכים להמציא עלינו את הפתרון.

אין לי זמן לחכות 40 שנה שיגידו לי "עשינו כמיטב יכולתנו".

אז יחד עם מועצת נשים כפר סבא אנחנורוצים ליצור ולהוביל פרוייקט שיהיו לו מובילות ומתנדבות ואז לחשוב ביחד מה אפשר עוד לעשות כפעילויות. כי אמא נמצאת בבית הספר ובחוגים והיא ממשק להרבה דברים שיכול לעורר תודעה ובסופו של דבר להוביל להחלטה נכונה.

ביום שלישי הקרוב 15.5 בשעה 19:30 מקיימת מועצת נשים כפר סבא מפגש עם דר' לאה גולדין במסגרת מפגשי "אשה. השראה" במסגרתו יוקרן סרטה "הדר החופש לעשות" אשר צולם במהלך ההכנות של המשפחה להקמת תערוכה נודדת מציוריו של הדר גולדין לאחר חטיפתו במבצע צוק איתן ותשתף בסיפורה האישי ובמאבק להחזרתו.

ניתן להירשם לאירוע דרך הלינק שמופיע כאן

מיה מילר בעלת "אמנות האיזון"

עוסקת בליווי רגשי ועסקי

מומחית לבריאות רגשית איזון והבעה ויוצרת מרחבי הבעה רגשית בקהילה ובארגונים. מטפלת מוסמכת בשיטת Life Alignment איזון חיים בקליניקה בכפר סבא הירוקה.

ניתן להזמין הרצאות:

"זה מתחיל מהלב " כיצד להשתמש ברגשות כמצפן ליצרת תוצאות אישיות מקצועיות ועסקיות

"שווה ערך" משא ומתן מפרספקטיבה נשית

נהניתם מהפוסט?
השאירו את כתובת המייל ונשלח לכם ניוזלטר עם פוסטים ופעילויות של מועצת נשים

נשמח לקרא אתכן גם בתגובות

בחירת העורכת
לקבלת עדכון על פוסט חדש

פוסטים אחרונים ,כדאי לקרא
ארכיון פוסטים
חיפוש על פי בלוג
עקבו אחרינו גם פה
  • Facebook Basic Square
  • Pinterest Social Icon
אשת השבוע
להורדת ספר המתכונים של סירי לידה

קטגוריות בבלוג