ספרי ילדים ישנים ומומלצים

כשהייתי בת 12 ואחיותיי הקטנות כבר גדלו גם הן, אמי קראה לנו למחסן וביקשה שנעשה סדר בכל הצעצועים והדברים שלנו ולתרום את כל מה שאנחנו לא צריכות. אני זוכרת שקים גדולים שמילאנו בכל טוב של צעצועים יקרים ושמורים: בית בובות, משחקי קופסא, בובות פרווה ומה לא? מכל הצעצועים השווים נשאר רק אוסף בובות הברבי וכמה משחקי קופסא שאהבנו במיוחד. במבט לאחור, אולי היינו צריכות לשמור חלק מהדברים לילדים שלנו, אבל אני זוכרת שבאותו יום הרגשנו כל כך טוב, לתת את הצעצועים שאהבנו כל כך לילדים אחרים שישמחו לשחק בהם בדיוק כמונו.

רק דבר אחד לא הרשתי לאמא להעביר הלאה : את ספרי הילדות שלנו. אמנם כבר היינו גדולות, ולא קראנו יותר בספרים האלה, אבל בשבילי הם היו עולם ומלואו וערכם הסנטימנטלי היה יקר מפז. אמא כמובן הבינה, ושמרה לי את כל הספרים בארגזים במחסן קרוב ל-20 שנה, עד שילדתי את בני שֹׁהַם.

כששֹׁהַם היה תינוק, אמא שלי הוציאה את הספרים מהארגזים, ניקתה אותם ושלחה אותם אלי. זה היה רגע מרגש, לראות את כל ערימת הספרים הזו, ממש כמו אוצר אבוד. חיכיתי בסבלנות לרגע המתאים, וכששהם גדל קצת התחלתי להקריא לו אבל רוב הזמן לא נרשמה התלהבות מיוחדת, והשתמשתי בספרי ילדים בעיקר ככלי עזר להבנת תהליכים מעשיים שהם חלק מהגדילה שלו כמו שכתבתי כאן בבלוג שלי על גמילה מחיתולים. עכשיו כשהוא כמעט בן שלוש הוא כבר אוהב לשמוע סיפורים ויותר מתחבר לניואנסים הקטנים, ואני מוצאת את עצמי ממש נהנית להקריא לו מספרי הילדות שלי – בעיקר את אלו שמצחיקים אותי גם היום, וגורמים לי לחשוב על תקופות טובות בילדותי.

אז הנה המלצות שלי ל- 6 ספרים כאלו שיש בהם הומור מצוין ומסרים חינוכיים שגם על הדרך יכולים לעזור בכל מיני סוגיות ביום יום:

1. חפיפת ראש : ספרו המקסים של אורי אורלב על איתמר שבכה וצרח ועשה לאמא שלו סרטים בכל פעם שהיא רצתה לחפוף לו את הראש – כולנו מכירים את זה מהבית. זה ספר מצוין שהדבר שאני הכי אוהבת בו זה את הציורים המדהימים של אלישבע געש, וגם את העובדה שאין בו פיתרון קסם, אלא רק ההבנה שהפחד והבכי זה דבר שלוקח זמן להתגבר עליו, ובסוף זה יעבור.

2. הגן של טלי: ספרון של נירה הראל, שהייתי מבלה איתו שעות כשהייתי ילדה, ולא קשה להבין למה – מסופר על טלי הקטנה שמאוד אוהבת ללכת לגן, וביום שבת כשאמא ואבא נחים היא מחליטה להיות הגננת של הבובות שלה, וככה מעסיקה את עצמה במשך שעות עד שההורים מתעוררים. כילדה מאוד אהבתי את הסדר שיש בספר, את החלוקה לזמנים ולמשימות שהילדה הקטנה יוזמת. אני זוכרת במיוחד שניסיתי לחקות את הספר וגם אני הושבתי את כל הבובות שלי על המיטה ולימדתי אותן ממש כמו גננת. ועכשיו בקריאה מפרספקטיבה אחרת, שמתי לב שאני עוד יותר אוהבת אותו כמבוגרת ולו רק בגלל שיש פה ילדה קטנה שמשחקת יפה כל כך בזמן שאמא ואבא נחים את השנ"צ שלהם. מה עוד אפשר לבקש?

3. ספר הירח: ספר קטנטן ומתוק להפליא של אלונה פרנקל, שבעצם נותן הסבר אלטרנטיבי למופע של הירח – אם הוא מלא, חצי או שלא רואים אותו בכלל כי הוא נעלב מכוכב קטן וחצוף. זה ספר ממש כיף לילדים, אני ושֹׁהַם כל ערב מחפשים את הירח הנעלב ואת הכוכב החצוף. שֹׁהַם כל כך נהנה מהספר שהכנתי לו "קופסת לילה טוב" עם הדמויות של הסיפור (כנסו לכאן כדי לקרוא על "קופסת לילה טוב" ולמה היא משמשת).

4. המטריה הגדולה של אבא: מה שמוזר לי זה שלא הרבה אנשים מכירים את הספר המוצלח הזה של לוין קיפניס. זה ספר ממש כייפי, עם חרוזים מצחיקים שילדים אוהבים. וגם הוא מתאים לחורף – אז זה בכלל מושלם לתקופה הזו.

5. המכנסיים של סבא: זה ספר שאני בטוחה שרוב האנשים לא יכירו. זה ספר ישן מאוד שכתבה עדינה בר-אל, מלפני 30 שנים, ואצלי הוא כבר כמעט מתפורר. זה ספר שמאוד אהוב עלי, הוא מרגש אותי מצד אחד ומצחיק אותי בגאונות הפשוטה שלו מצד שני. כשאני אוחזת בספר הזה הוא זורק אותי שנים אחורה לבית של סבתא וסבא, לימי שבת חורפיים מתחת לשמיכה עם הספר הזה. כשהקראתי אותו לבעלי הוא בהתחלה לא הבין מה כל כך מיוחד בספר הזה, אבל הסוף המושלם פשוט גרם לו להבין שמדובר בספר גאוני ולא פחות!

6. הדודה שלי מרחוב הנביאים: חייבת להודות, בתור ילדה לא הבנתי את הקשר בין שמות הילדים ובין שם הספר, האסימון נפל רק לפני חודש כשקראתי בו שוב. זה אחד הספרים הכי טובים שיש לילדים נקודה. אני ממש אוהבת את הספר הזה של יורם טהרלב, הוא כל כך מצחיק, שובבי ושובה לב. והמסר שיש לו בסוף, מדבר אלי היום אפילו יותר מאשר כשהייתי ילדה, בעיקר כאמא לילד שובב.