התבוננות פנימית והעצמה עצמית

November 8, 2018

במסגרת "שלישי נשי" של מועצת נשים כפר סבא אליסיה שחף צלמת אמנותית תדבר על התבוננות פנימית והעצמה נשית בצילום.
הרצאה- הצילום כאמצעי להתבוננות, יצירה ועצמה.

ולי הייתה הזכות הענקית לפגוש, לראיין ולהכיר- אישה ע נ ק י ת.

התקשרתי, וקבענו פגישה.

כשנכנסתי לסטודיו של אליסיה- פשוט נמסתי.

הרגשתי שאני נכנסת 'להיכל הסודות'....

'נשטפתי' באנרגיות מטורפות.
יכולתי לחוש את האנרגיות שעוברות דרך העדשה...
וכל זה עוד לפני שהתיישבנו ולפני שאליסיה החלה לגלגל את סיפורה.

אישה תוססת, מלאת תשוקה, סקרנית בטירוף, וכך אני נשאבת ונכנסת לעולמה....

1/3

אליסיה מספרת:

נולדתי בארגנטינה. שנים שאני צמחונית. לא אוכלת משהו שיש בו דופק....

בגיל 6 קיבלתי מאבא מצלמה. זוכרת את עצמי שתמיד אהבתי לצלם ולצייר.
ולכל אורך השנים ליוותה אותי התשוקה לצילום ואומנות.

אז, תמיד עסקת בצילום? מגיל 6 ?
לא. צוחקת.
עסקתי בכל מיני דברים אחרים. חיינו בקיבוץ, עבדתי במטבח. אהבתי מאוד לבשל.
בישול זו אהבה שנייה.

ופה תוכלו להציץ על הבלוג שלה בענייני אוכל. שווה ממש וגם מצחיק!!

חיינו בקיבוץ ליד חדרה, אמא צעירה לשני ילדים,
וכשהבן גדל ועלה לכיתה א' והבת הייתה אפילו לא בת 3
התחלתי ללמוד צילום בקמרה אובסקורה.
4 שנים נסעתי כל יום מחדרה לתל אביב. הלוך ושוב.

איך שילבת את הלימודים וההורות? - בכל זאת אמא לילדים קטנים

תמיד הייתי יצירתית.
והתחלתי לעשות קייטנות צילום לילדים.
בקיבוץ הייתי פעילה בעיצוב של תפאורות,
ובהמשך מצאתי את עצמי מעצבת ומאיירת את העיתון של הקיבוץ.

וכמו בקיבוץ... רוצים תכלס'.. וביקשו ממני שאהיה צלמת חתונות.

והיום היכן אתם גרים?

שנה אחרי שסיימתי ללמוד – עזבנו את הקיבוץ.
לכרכור - המקום הכי קרוב לקיבוץ.
אחרי שנה בערך עברנו לכפר סבא. ועד היום אנחנו פה.
היינו זוג צעיר עם 2 ילדים קטנים.
הילדים מזמן כבר לא בכפר סבא אבל אנחנו נשארנו. :-)

לעזוב קיבוץ זה לא פשוט... ו.. פרנסה?

לאחר שעזבנו את הקיבוץ
אמרתי לעצמי: אמשיך לעשות אומנות וגם אחפש דרך להתפרנס.
התחלתי 'לחפש'.
אמרתי לך שאני סקרנית:-)
אז...
בתקופה ההיא, בשנים 1995-1996
האינטרנט התחיל להיכנס לעסקים וגם לבתים.

היסטוריה אהה??

החלה דרישה לעיצוב אתרים.
משהו שהיום נראה לנו מובן מאליו.
זה היה (גם) לי חדשני, ומאוד סיקרן אותי.
אגב,
הצילום של אז, פילים, פיתוח, נחשב תחום מאוד יקר.

במשך עשר שנים עיצבתי אתרים ולימדתי במסגרות חינוכיות.
בבית ספר תיכון בליך בכיתת המחוננים.
בבית ברל מדרשת לאומנות
והובלתי פרויקטים בתחום התקשוב במוסדות חינוכיים

לימים הרגשתי שזה לא מספיק לי ולא מספק אותי
ותשוקת הצילום והאומנות קראה לי.

חזרתי ללמוד בקמרה אובסקורה לימודי אוצרות.
ומשם והמשכתי ללימודי מגדר בבית ברל.
נושא שתמיד עניין אותי- הפער בין נשים וגברים.
כשסיימתי את לימודי המגדר עשיתי קורס מתנדבות
במרכז מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית בשרון.

מהו הממשק המחבר בין לימודי המגדר לצילום?

למדתי שנה. ואז הבנתי דפוסי התנהגות חדשים.
הבנתי 'מה זה אומר' אלימות אצל נשים.
הבנתי יותר לעומק את ההבדלים בין נשים וגברים ומהיכן הם נובעים.

איך הצילום מתחבר לפה?

כשהתנדבתי במרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית
ובזמן כשעשיתי חפיפה עם מתנדבת ותיקה, ולמדתי ממנה את מהות תפקידי
הבנתי שאני לא מסוגלת 'רק' לשבת ליד קו הטלפון.
הרגיש לי שאני רוצה יותר מזה.
הרגיש לי שאני רוצה לראות את הנשים האלו.
וכך,
נולד פרויקט 'גיבורות' שאני מאוד גאה בו.
הפרויקט נולד כשהבנתי שיש מימד של בושה אצל הנפגעת.
מסתירים את הפנים שלהן, משתיקים את הקול שלהן,
בתקשורת ובחברה בכלל.

פרויקט "גיבורות", נועד להעניק במה מחזקת ומעצימה לנשים שעברו תקיפה מינית.
התהליך נפתח בדיאלוג פרטי ועדין. את הדרך שבין רגע הצילום לתצוגה בתערוכה נעשה יד ביד, מתוך התכוונות עמוקה לחולל שינוי, ראשית בתפיסה העצמית של כל מצולמת, ואחר כך גם בתפיסה של החברה כולה לגבי נפגעות תקיפה מינית.

ומתוך הפרויקט 'גיבורות'
נולדה תערוכה

דיוקנאות של נשים נפגעות אלימות מינית
התערוכה הראשונה הוצגה בשנת 2012. זו תערוכה שנדדה בכל הארץ. כולל בכנסת ישראל.

איך השפיע עלייך צילומי הנשים?

יש פה דיאלוג מאוד עדין, חשיפה 'שוברת שתיקה'.
אני עוזרת לנשים לראות את עצמן.
דרך הפרויקט הצילומים, התערוכה התחברתי לנשים וכך התחברתי למקום הנשי שלי.
סיסטרהוד נהיה משהו חשוב בחיי. מתוך הבנה עמוקה של מהות הנשיות.

ראיתי איך הצילום והחשיפה עזרו לנשים נפגעות אלימות מינית."לא הייתי אישה של נשים".
ככל שהתחברתי ליותר נשים שמעתי יותר ויותר את חוסר שביעות הרצון מעצמן. ובנראות של עצמן.

מה החזון שלך?

הצילום ככלי מקשר ומאפשר התבוננות פנימית וחיבור. לעצמנו.

איך את מיישמת?

אוהבת לצלם נשים וזו השליחות שלי.
צילום אישי נשי לנשים ונערות.
הצילומים בסטודיו. או בחוץ לבקשת האישה.
אישית אני מעדיפה בסטודיו שלי.

מה מיוחד בך?

אני מכילה, מאפשרת, הסטודיו הוא מרחב בטוח.
ובזכות זה הופך להיכל חדר סודות...

הן נכנסות לסטודיו ויוצאות אחרות. :-)
הן חוות שחרור, פלרטוט עם המצלמה, בעצם פלרטוט עם עצמן!

הצילום נקי פשוט.

איזה נשים נגיעות אלייך?

מכל הגילאים והסוגים ולאו דווקא לצילום תדמית או עסקי.
הצילום פה בסטודיו לשם חוויה והעצמה.
לפעמים יש נשים ששואלות 'מה להביא לצילום'?
אני עונה: מה שאת רוצה...

את לא סתם מצלמת יפה.... אני אומרת לה
את נוגעת בנפש ....
ומוציאה לאור את המיטב שבה.
אליסיה עונה לי:
אני אוהבת כל אחת שמגיעה להיכל שלי.

בואו לפגוש אישה מעוררת השראה!
שהצילום והאומנות הם חלק מחייה מאוד משמעותי

שלישי נשי - ב- 13.11.
הרצאה: צילום כאמצעי להתבוננות פנימית והעצמה אישית

ההרצאה פתוחה לקהל ברישום מראש בטלפון - 09-7649381
ובכתובת המייל - infowomen@ksaba.co.il