החופשה ההפוכה שלי

חופשה ראשונה בחו"ל עם הילדים! מה שכחתי לשים במזוודה?

תחתונים לילדים- מכבסת ותולה את אותם תחתונים מידי ערב. לא נורא. כביסה מזכירה לי את הבית.

סנדלים של עמית- נועל כפכפים כל הזמן. לא נורא, אבל נורא לא נוח.

נעלי בית שלי- קמה מהמיטה ישר לסנדלים. מילא. נועלת את הסנדלים פתוחים ומשתמשת בדמיון.

פצירה- טוב, זה סתם מעצבן.

קליפס קטן לשיער- זאת כבר טרגדיה, או במקרה שלי- פרודיה. רק מתולתלת תבין. יוצאת מהבריכה חיננית, ואחרי 10 דקות אני "אנימל" מהחבובות. זאת לא בריזה- זאת קריזה.

ג'ל לשיער, או סיכות, או משהו- טוב, כבר אמרתי מתולתלת.

סבון פנים- אין שום בעיה. מי אמר שסבון גוף לא מספיק טוב? הכל קונספירציה.

תיק קטן לערב- מחזיקה ביד מפתח וסלולארי, ומתפללת לקליפס קטן, אבל אין לי.

מה חשבתי שלא צריך, אבל טעיתי:

משחקי קופסא. הרבה יותר משחקי קופסא. ומחשב. בעצם שני מחשבים. וטלוויזייה. בעצם שתי טלוויזיות. ומקל סלפי. ומתנפחים לבריכה. ומגבות חוף. כן, מגבות חוף. גם אני הופתעתי. ותה נענע. ותה קמומיל. כי ממש צריך משהו שימהול את כל הגבינה הצהובה, והשומן, והרוטב ובעעעע.

זה רק נראה טעים:

קרן לביא-אברהם | כריתים עם ילדים

אז מה היה לנו בחופשה?

כלום. ממש כלום. בריכה, מגלשות, אוכל, בריכה, מגלשות, אוכל, אוכל, אוכל. לא טעים. ממש לא. אבל אוכלת בכל מקרה. והיה זמן לחשוב על כלום. בעצם, לחשוב על איך העננים זזים מעל הפיתולים של המגלשה. מרתק.

והיה זמן להשוות הכל להכל. הייתי בהרבה מקומות בעולם, אבל כריתים היא ללא ספק הכי "סתם" שראיתי. קצת לא נעים להודות, אבל חוף פולג פי אלף יותר יפה. ויש בו מקלחות! ושירותים! וקיוסקים עם ארטיק-קרטיב, וחול צהוב ורך! ומה יש בחוף בעיר הרקליון? אירופאים אדומים עם שיער לבן. כלומר בלונדיני-לבן כזה. משהו לא טבעי. והם ענקיים האירופאים. ממש. ואין שובר גלים, ואין מציל. ואין מקלחות, או שירותים, או ארטיק-קרטיב. וסתם מגעיל. טוב, הגזמתי. מוזנח זאת המילה. לא מטופח. מה יש לכם, יא אירופאים? לא יותר יפה לכם בבית?

לפחות היה במלון ריח מדהים של פרחים. סתאם. של ביוב. ארומה קלה של ביוב. בקטנה. ורק באזורים מסויימים. מילא. סותמת את האף. רק אני שמה לב לזה? אולי האירופאים כל כך גבוהים, שהריח פשוט לא מגיע אליהם.

ואמבטיה מפנקת היתה? אההה, לא היתה. מקלחת היתה. עם חצי דלת. וכל הרצפה מים, מים, מים. התקלחנו עם כפכפים. אני כבר ממש זקנה לשטויות האלה.

נו, אז הלכנו למגלשות. היתה לנו ברירה?

קרן לביא-אברהם | כריתים עם ילדים

ומה היה טוב, אתם תוהים?

התאמצתי ומצאתי. באמת. היה טוב לצפות ביחד בערב, ארבעה במיטה אחת, בערוץ יורוספורט בטלוויזיה, ולדבר על החוקים של קפיצה למים, קפיצה עם מוט, קפיצה משולשת, ריצה, זריקת כדור ברזל, ועוד, ועוד. ולצפות אחה"צ ביחד בתכניות בערוץ הגרמני, ולצחוק ממצעד של סרטונים מטופשים על חיות. ותכנית אחת על קרקס רוסי.

ומה עוד היה טוב? שלא הייתי במטבח. בכלל. לא הכנתי אפילו טוסט. ולא שטפתי כלים. ולא העברתי סמרטוט. ולא הפעלתי מכונה, ולא תליתי. כלום. ממש כלום. ולא כתבתי ולא למדתי. המוח בשביתה. איזה שעמום, אני מתה.

ומה היה נחמד?

בינוני כזה, נגיד. סיור אחד ל-"אקווריום". נו, מי ישמע. המצפה התת ימי באילת פוגש את המרכז להצלת צבי הים במכמורת. נחמד. לפחות היה ממוזג. ידעתם שבכריתים, מיזוג זה ממש לא בסיסי? מי היה מאמין. היוונים האלה, הם לא היו אימפריה פעם?

ומה היה מצחיק?

הקטנה רצתה כוס מים. הלכה למכונות השתיה, והיו הרבה כאלה, וחזרה עם סודה. הניחה על השולחן והלכה לנסות שנית. חזרה עם סודה, סודה, ליים, טוניק, סודה, סודה. בשלב הזה היא כבר היתה מאוד משועשעת, והלכה שוב למכונות השתיה מלאת תקווה. חזרה עם קולה. נקרעה מצחוק. יש מצב שזה הדבר היחיד שהיא תזכור...

ומה עוד היה מצחיק? מלחמת בובות פרווה: מתמקמים במיטות, מתכסים בשמיכה, שהיא כידוע מגנה מכל רע, וזורקים בובות האחד על השני. ותוך כדי, הילדים קופצים על המיטות, והקטנה רוקדת שירים מיו-טיוב.

דווקא זה היה משעשע:

קרן לביא-אברהם | כריתים עם ילדים

ומה היה משונה?

היה משונה לגלות שהם לא כאלה נחמדים, היוונים. לפחות לא אלה שאנחנו פגשנו. כל אחד מאיתנו ננזף בשלב זה או אחר, ואנחנו משפחה ממש מנומסת. בחיי. היי יוונים, תזרמו, תחייכו, מה יש לכם? הסבר פניך לתייר, לא ככה? מילא. את החשבון אני אסגור איתם בחנוכה. או כמו ששמעתי את אחד הישראלים במלון, אומר לבן שלו הקטן, שקיבל מכה: "תתגבר, אתה יכול להתגבר. אתה יודע איך רופא יווני מטפל בזה? עם שמן זית וסביבונים" אותי זה הצחיק.

ומה היה השיא?

היום האחרון, שלא ידעתי שהוא אחרון. שבע בבוקר. הטלפון בחדר מצלצל. אני עונה בהיסוס: "יס?" עונים לי באנגלית: "איפה אתם? ההסעה לשדה התעופה כבר כאן." אני עונה: "לא... הטיסה שלנו מחר!" והתשובה: "את בטוחה? כי את מופיעה ברשימה". אני עונה בנמנום: "לא יכול להיות! הטיסה שלנו מחר!" טוב, אני אקצר, ואגיע לפואנטה. קפצנו מהמיטות, זרקנו הכל למזוודות, והגענו עם מונית לשדה התעופה. כזאת חופשה הפוכה לא היתה לי בחיים.

לפחות יצאה לי מזה תמונה מיוחדת:

קרן לביא-אברהם | כריתים עם ילדים

לסיכום:

אני שואלת את הבכור: "כמה אתה נותן לחופשה, מ-1 עד 10?" והוא עונה: "ארבע וחצי". "מה?", אני אומרת, "נו, טוב..." והוא מתקן: "רבע לשש". אוי. שואלת את עמית: "כמה אתה נותן לחופשה, מ-1 עד 10?" והוא עונה: "שמונה בכיף". כולי פליאה: "איך שמונה??". שואלת בהיסוס את הקטנה והיא אומרת: "שש." אוי. לפחות בממוצע יש ציון עובר. ואני? אני נותנת שבע. זה המקסימום, וגם זה רק כי לא נעים לי מעצמי.

אז היה שווה?

אני לא בטוחה. אבל אין ספק, שלמדתי מזה הרבה לפעם הבאה, ומכאן אפשר רק להשתפר. וגם אם לא היה ממש כיף בכריתים, באלבום זה יראה מעולה.

רוצה לקרוא עוד? היכנסי לבלוג שלי

קרן לביא-אברהם | מאמנת קריירה

קרן לביא-אברהם

אימון אישי לתעסוקה וקריירה

הכנה לראיון עבודה | שדרוג קורות חיים

בלוג אתר פייסבוק

בחירת העורכת
לקבלת עדכון על פוסט חדש

פוסטים אחרונים ,כדאי לקרא
נהניתם מהפוסט?
השאירו את כתובת המייל ונשלח לכם ניוזלטר עם פוסטים ופעילויות של מועצת נשים

ארכיון פוסטים
חיפוש על פי בלוג

נשמח לקרא אתכן גם בתגובות