מדריכת הורים מראיינת-ראיון עם הילה דותן

כשאומרים לי הדרכת הורים אני קשובה לגמרי.

וכשאומרים לי לראיין מדריכת הורים, אני קשובה עוד יותר.

וככה קרה שהתנדבתי לראיין לבלוג מועצת נשים של כפר סבא, את הילה דותן, מנחת קבוצות הורים וכפר סבאית גאה.

אז בואו נכיר אותה ביחד:

הילה דותן, אמא לתאומים בני 7, מייסדת "החממה להורות", מנחת קבוצות הורים ומלווה הורים ואנשי חינוך באופן פרטני בהבנת ילדים בראי הגישה ההתפתחותית-היקשרותית. בעברה למדה פסיכולוגיה, אבחון קשיי למידה ותפקוד, אימון ועוד..עד שהפכה לאמא והתוודעה לגישתו של ד"ר גורדון ניופלד, פסיכולוג קליני והתמחתה בה.

מהי הדרכת הורים מבחינתך? ילדים לא נולדים עם מערכת הפעלה. הרבה הורים מוצאים את עצמם חסרי אונים ומותשים מול הילדים (שהם דעתניים, דורשים, מחוברים לטכנולוגיה ופחות קשובים מבעבר) ומנסים למצוא את "אסטרטגיות" להתמודד עם אתגרי היום יום, לרוב בדרך של כיבוי שריפות.

הורים משתמשים בשיטות חינוך מיושנות שלעיתים רב מחריפות את המצב (איומים, הסברים, התעלמות, עונשים וכד') ובטווח הרחוק גורמות לריחוק הדדי.

מהי הדרכת הורים בגישה ההיקשורתית? הדרכת הורים בגישה ההיקשרותית עושה להורים סדר והבנה של התפקיד ההורי.

היא מחברת את ההורה לאינטואיציה שלפעמים אובדת בדרך מחזירה לו את הסמכות הטבעית להוביל את הילדים ולעזור להם להתפתח בצורה מיטבית, תוך שמירה על הקשר איתם!

האם כל הדרכות ההורים עובדות באותה הדרך/ שיטה?

שאלה מצוינת. לא כל המדריכים עובדים באותה גישה וזה מאד חשוב לשאול ולהבין לפני שבוחרים בהדרכה כזו או אחרת.

בצורה גסה אפשר לחלק את תחום ההדרכות ל- 2 גישות רווחות:

גישה התנהגותית- (אני קוראת לה גישת הפסל) ששמה דגש על עיצוב ההתנהגות (כמו עיצוב בחימר). מחזקים או מכחידים התנהגות באמצעות התגובה של ההורה- חיזוקים חיוביים, תוצאות למעשים, התעלמות וכד'. מה שקדם להתנהגות פחות רלבנטי.

לדוגמא לגישה ההתנהגותית: הילד צורח. אם אני אתעלם הוא יבין שאין לו שם "רווח", והוא יפסיק. אני יודעת שמאחורי כל צרחה מסתתר צורך, ולכן אספר על הגישה אותה אני מלמדת.

הגישה התפתחותית, לעומת זאת, (אני קוראת לה גישת הגנן) שמה דגש על המניעים הפנימיים של הילד. ההתנהגות זה רק הסימפטום לצורך עמוק יותר שלא מקבל מענה. תפקיד ההורה, כמו הגנן, להבין את הצרכים הריגשיים-התפתחותיים, וממש כמו שגנן דואג לספק לשתיל קרקע פוריה, שמש, מים, להגן עליו מתנאי מזג האויר כדי שיהיו לו תנאים אופטימלים לצמוח ,כך גם ההורה שלמד את הגישה מבין מה הילד באמת זקוק ממנו ואיך לאפשר לו את הקרקע הנכונה לצמוח מתוכה. ואז, מן הסתם, גם הצרחה, או בעיות ההתנהגות יפנו את מקומם לקשר מהנה צמיחה.

דוגמא למענה לפי הגישה ההתפתחותית- הילד צורח. אבדוק..האם זה חוזר על עצמו, האם הוא חווה תסכול בחיו (יכול להיות תסכול ריגעי כמו שלא קיבל ממתק או תסכול מתמשך כמו אח חדש שנולד). ואז אני כבא אדע להתייחס למקרה אחרת לגמרי. אקח את ההובלה, אשקף את הרגשות, אתן לו אמפטיה, אעזור לו למצוא פורקן לתסכול, אחבק ואנחם.

אגב- על זה בדיוק אני אדבר בהרצאה. על ההתפרצויות האלה של נשיכות, זריקת חפצים, קללות, השתטחות על הריצפה וחוסר שיתוף פעולה.

למה צריך הדרכת הורים?

כי הילדים שלנו זה הדבר הכי חשוב לנו בחיים. העניין היא שלאהוב אותם זה לא מספיק. צריך להבין מה הצרכים הריגשיים שלהם ולתת מענה נכון. כולנו יודעים מה קורה כשאין מענה כזה..אנשים בוגרים מוצאים את עצמם מפחדים להתבגר, לא מתאוששים ממצבים, מפחדים מקשרים מחייבים ועוד.. אנחנו יכולים לחסוך את זה לילדים שלנו ולתת להם את הקרקע הנכונה להבשיל לבוגרים עצמאיים, ערכיים ומחוברים לעצמם. חושבת שלא הייתי האמא והאדם שאני היום אם לא הייתי לומדת את הגישה הזו. הבנתי מה אנשים (לא רק ילדים) מחפשים כל חייהם, למדתי להיות העוגן והמנהיגה של ילדי, למדתי ליצור את האוירה והתנאים שיהפכו את הבית שלנו למקום שכיף לגדול בו. גם עבורם וגם עבורנו.

מה כוללת הדרכת הורים?

לגישתי, אני רוצה להעביר את ההנהגה להורים. שהם לא יהיו תלויים בהדרכה כזו או אחרת ולכן אני מלמדת אותם את הגישה, תוך כדי יישום בחיי היום יום. ואז בכל מקרה ובכל שלב בחיים הם יודעים מה הם רוצים להוציא מהסיטואציה והם מוצאים את דרך הפעולה שתשרת את זה.

זה מדהים שכבר אחרי הפגישה הראשונה כל התפיסה של ההורים משתנה. נופלים להם אסימונים וממצבי קיצון של ייאוש בבית, הם מודיעים לי שיש שיפור מיידי- בהתנהגות של הילדים ובתחושה שלהם, ההורים. כיף גדול!

אני גם עורכת סדנאות קבוצתיות, שם ההורים ממש לומדים את הגישה וזה פותח להם צוהר לעולם חדש חדש, בו הם מנהיגים את ביתם לרגיעה, צמיחה וקשר קרוב.

תספרי לנו כמה טיפים שימושים להורים:

ילדים קטנים לא בוחרים להתנהג בצורה מסוימת. הרגש שלהם שולט בהם. לפעמים הם בעצמם נבהלים מעוצמת הרגשות ולכן חשוב לזכור שדווקא שכשהם משתוללים ו"מאבדים את זה", הם זקוקים לנו שנרגיע ונווסת.

כלי שאני מלמדת הורים- "לאסוף" לפני שמכוונים או דורשים. ז"א לפני שאנחנו "מודיעים" לילד שעכשיו הולכים לאכול, לגן, לצחצח שיניים או כל דבר אחר..כדאי שניצור איתו קשר, ניכנס רגע לעולם שלו וניצור חיבור ("איזה משחק מגניב..תראה לי.." ) ואז נקבל קשר עין, חיוך, ניגע ומשם נוביל אותו לעשייה.

כשהילד בסערת נפש (וגם אתם) זה לא הזמן לחנך, לדרוש, להסביר. אלא רק לוודא שהחיבור בינכם לא נפגע.. שאתם עדיין שם איתו (פיסית וריגשית). ומה עם לדבר על זה? רק אחרי שכולכם רגועים והחיבור בינכם פעיל.

אל תצרו מנקודת הנחה שהילד שלכם יודע כמה אתם אוהבים אותו. תזכירו לו במילים, במגע, במילה טובה, בקשר עין, חיוך..וכמה שיותר..לפעמים זה אובד, בעיקר כשהם גדלים, וזה לא אומר שהם פחות זקוקים לזה.

תזכרו: מה שהם רואים בעיניים שלכם, זה מה שהם ראו בעצמם כל החיים.

הורות זה האתגר הכי משמעותי בחיים, כי מצד אחד זה מפגיש אותנו עם עניינים לא פתורים שלנו, ומצד שני דורש מאיתנו ללמוד, לצמוח ולהשתפר. בעיני, למידת הגישה לא רק תורמת לאיכות החיים שלנו ולתחושה הטובה בבית. היא מוציאה מאיתנו את המנהיגות שבנו ומאפשרת לנו ולילדינו קשר חם וטוב לכל החיים. בעיני זה המתכון לאושר אמיתי.