עכשיו בגיל 73 (וחצי) אני מרגישה עכבישה שמחוברת לרשת הזמן ומתגעגעת לרשת העכבישה בשדה.

פעם לפני שנים רבות הייתי מורה אמנם לא המורה של המדינה ולא מורה רוחנית סתם מורה עם תיק של מורה שהיה לו אבזם לתיק. ואז בימים ההם ולא בזמן הזה הכרתי הכרות אישית עכבישים הם היו מחוברים לרשת לא אני. ואני? עוד לא הכרתי אפילו את המילה אינטרנט.

פעם מזמן בטיול בשדה כן פעם היו דברים כאלה ראיתי עם התלמידים שלי מהחוג לטבע של בית ספר "תחכמוני" ברחובות, רשת של עכביש בהיקף של שלושה מטרים בערך. מדדנו בצעדים. ילדי החוג התלהבו כל כך. עכשיו אחד מהם חנן אשל כבר לא בחיים ואני כבר לא מלמדת ילדים אלא אנשים מבוגרים. וגם נשים מבוגרות.

ככה זה, זה קרה כמו בסיפור ההוא של הסופר שאיני זוכרת את שמו קפקא אולי? על האיש שהפך לחרק גם אני עכשיו סוג של (כמו שהצעירים אומרים) עכבישה שמחוברת לרשת. רק האיש הזה שכתב ספורים לא שמע עלי ועוד לא כתב את הסיפור על הרשת של העכבישה שאני רשת האינטרנט שלי. אולי כי גם הוא כבר מת או הלך לעולמו כמו שאימא שלי הייתה אומרת!

מצחיק איך שדברים משתנים בעולם! ככה אמי אמרה כשהיא שמעה מפי חנה אוייסכרן הגננת בגן דתי ברחובות שהיא חנה ראתה באמריקה מכונה שמכבסת. מכונה שמכבסת ? אמי תמהה! היא צחקה בקול גדול היא חשבה שזאת ממש בדיחה מוצלחת! אם היא הייתה עוד חיה כמו שהכרתי אותה היא הייתה מצלצלת אלי עכשיו , והיא הייתה שואלת אותי כל מיני שאלות ולא היה לי סבלנות להשיב כי אם היא הייתה חיה היא הייתה כבר בת 110 ובגיל הזה כבר לא שומעים כל כך טוב. והאמת? וגם אני בגיל 73 וחצי כבר לא שומעת כל כך