עכשיו כשאני בת 73 אני תוהה אם גם אני הייתי מוותרת על ווניה היפה לטובת שני כלבי תחש.

שני כלבים - לא כלבי תחש אבל

עצובים!

לחברה שלנו לריסה היפה היו שני כלבי תחש שנפשה קשורה הייתה בנפשם היה לה גם חבר ווניה שמו שנפשה הייתה קשורה גם בנפשו. את ווניה היא פגשה במועדון לדוברי רוסית. שם כטוב לבבם בוודקה נוצרה ביניהם ברית אהבה גדולה שטלטלה את חיי שניהם לגבהים שרק אהבה עזה יודעת לטלטל.

ווניה היה עובד זר מאוקריינה. חסון היה כארזי הלבנון. גופו בנוי לתלפיות וארשת פניו נחושה כפני לוחמי הצאר בטרם היות המהפכה. לריסה היפה חברתנו האהובה אספה את ווניה לחיקה וגם לביתה. חיו להם השניים לריסה ווניה אהובה ושני כלבי התחש הייתי רוצה לכתוב חיי שובה ונחת אך אבוי !לא כך היו פני הדברים! בכל פעם שלריסה היפה ווניה החסון נכנסו למיטה הגדולה שלא על מנת לישון היו שני כלבי התחש מצטרפים אליהם בחדווה רבה כמחותנים לעת חופה. ואז ווניה היה נמלא עברה וזעם והיה משמיע שאגת קללה מפורסמת מאוד הקשורה לאם הכלבים. הוא לא הסתפק בקללה אלא היה אוחז בשני הכלבים בזרועותיו החסונות זרועות של איש עמל אוקרייני ובתנופת אימים היה מעיף אותם הרחק עד לקצה החדר שם היו מצטנפים להם. ומייללים מכאב ומעלבון. למשמע יללותיהם המסכנות הייתה חמתו בוערת בו לגבהיי גבהים. והוא היה קם ממיטת האהבים וברגל יחפה היה בועט בכלבים אל מחוץ לחדר.

הכלבים האומללים מלאי געגועים לחייהם הקודמים בטרם היות ווניה בבית לריסה היפה חדלו לאכול. הם כחשו וצמקו. הם רבצו להם בוהים ותוהים על המהפכה שהתחוללה בחייהם. מידי פעם השמיעו יללות ואנקות חלושות שקרעו אל ליבה של לריסה והעלו חמת זעם בווניה. עיניה של לריסה היו כלות והיא חסרת אונים הייתה מהושיעם. מה לעשות חשבה לריסה בליבה מה לעשות כדי שישובו השלום והנחת לכל דרי ביתי? לריסה לא ידעה מה לעשות והייתה עצובה מאוד.

עד שיום אחד לריסה עשתה מעשה היא לקחה את שני הכלבים לרופא הווטרינר שכפי שהיא תיארה אותו "מה שכל בן אדם שמדבר רוסית יודע שהוא רופא וטרינר אקסלנט שבאקסלנט". הרופא התבונן בעיון בשני הכלבים בדק אותם מכף רגל ועד ראש נד בראשו ואמר ללריסה לריסה כלבים שלך סובלים מדיכאון נפשי עמוק. למה? שאלה לריסה יודעת ואינה יודעת את האמת למה?מה חסר להם אצלי הוסיפה בדיבור רוסי מהיר. לריסה שאל הד"ר לריסה אולי יש בבית שלך מישהו לא את שאינו אוהב כל כך כלבים שלך? ד"ר אמרה לריסה ד"ר חבר שלי ווניה לא אוהב כלבים שלי. ד"ר אקסלנט שבאקסלנט קם ממקומו הוא ניגש לכוננית הספרים ושלף. ספר. הוא דיפדף בו במהירות עד שמצא את המקום הנכון חזר לשולחן ואמר ללריסה לריסה תקראי. בספר היה כתוב מתי כלב לא מקבל אהבה הוא מקבל דיכאון נפשי. לריסה אמר ד"ר אקסלנט שבאקסלנט לריסה ווניה לא אוהב כלבים לכלבים יש דיכאון נפשי עמוק. לא אוכלים לא שותים בוכים כל יום .

מה לעשות שאלה לריסה נסערת מה לעשות? את יודעת בלב שלך את התשובה

פסק ד"ר אקסלנט שבאקסלנט או ווניה או כלבים מישהו צריך ללכת מבית שלך.

עכשיו אמר הד"ר תשבי בשקט תחשבי קצת מי הולך מבית?

לריסה הרכינה ראשה בענווה והרהרה דקות אחדות ואז זקפה ראשה ופסקה ברוסית צחה" ד"ר ווניה הולך מבית! כלבים נשאר בבית! הד"ר כה התרגש הוא קם ממקומו פסע בחגיגיות לעברו השני של השולחן שם ישבה לריסה הושיט את ידו ולחץ בעוז את ידה של לריסה. לריסה הכריז בחגיגיות לריסה יקרה אני ידעתי הייתי בטוח בלב שלי שאת תדעי לעשות בחירה נכונה.