אחת מכפר סבא - ראיון עם יונית צוק

יונית לא יודעת את זה (עכשיו היא כבר תדע...) אבל בפעם הראשונה שראיתי אותה זה היה לפני 4 שנים באירוע שארגנה איריס פוגל מהבלוג colourful way שנקרא בוקר של השראה. מאוד הסתקרנתי לראות מי זאת הבחורה הזו שמכונה הבלוגריסטית, ומה יש לה לחשוף על עולם הבלוגים. ואולי אולי אולי אפתח יומאחד בלוג משלי.

אז היום היא גרה בכפר סבא ומנחה את הבלוגריות של מועצת נשים בכתיבת הבלוג שלנו והיא גם הסכימה להתפנות משלל עיסוקיה ולהתראיין לפינה של אחת מכפר סבא.

חשבתי הרבה על אילו שאלות לשאול אותך. כמנחה שלי, מה היית מייעצת לי לשאול אותך?

ואי שאלה יפה. אני תמיד ממליצה לשאול שאלות שהן כמו גשר בין שני העולמות, האחד של המראיינת והשניה של המרואינת, אז אפשר שאלות בזוית הראיה של המכנה המשותף, ואפשר גם שאלות שמחברות רגשית בין שני הצדדים.

אז למה בלוג?

כי זה הדבר שהציל אותי מהבדידות שלי כשילדתי את הבת הבכורה שלי. ואפילו לא ידעתי שהייתי בודדה. ואין להתבלבל, בודדה אבל לא מסכנה או עצובה.

פתחתי את הבלוג כי רציתי להגיד המון דברים בתור אמא טריה ולא היה לי למי או למה, ואז פתחתי את הבלוג והבנתי שמצאתי לעצמי במה.

את הבמה הזאת חקרתי במסגרת תואר שני ופיתחתי מודל שלם על הפלטפורמה הנפלאה הזאת.

מה שאני אוהבת בבלוגים שהם נושמים, הם חיים, הם מתפתחים, ואז כשאת כותבת בלוג אישי או עסקי, הבלוג גדל לצידך, לצד העסק שלך, לצד האישיות שלך ומהווה ממש חלק ממך. זה קסם.

מהו לדעתך סוד ההצלחה שלך?

לא לקחת דברים כמובנים מאליהם. לא להבין שאת מצליחה ותמיד לנסות לעשות את הדבר הבא.

הייתי עכשיו בניו יורק במסגרת הרצאה וסדנה שהעברתי שם ומישהי הציגה אותי בפני חברה שלה, הייתי בשוק מהצורה שהיא הציגה אותי. אמרתי לה שהיא ממש הגזימה בתיאורים שלה, והיא אמרה לי שאני צריכה להחליף משקפיים כי אני כנראה לא רואה טוב.

וגם ללמוד המון. אני כל הזמן לומדת, קוראת המון ספרים במקביל בתחומים שונים. מנסה לעשות כל מיני דברים בשביל היצירתיות ופתיחות הסנסורים.

לסנן אנשים שואבי אנרגיות. או אנשים רעים.

להפסיק לצפות בטלויזיה כי זה סתם בזבוז זמן ואנרגיה ובעקיר מטריד לשווא.

איך את רואה את עתיד הבלוגים בארץ ובחו"ל?

בחו"ל ההתפתחויות הן מדהימות, הם שמונה צעדים לפנינו ולכן אני כל כך אופטימית לגבי עתיד הבלוגים בארץ. אני חושבת שיהיה מעניין לראות את עתיד הבלוגים בדור הצעיר, שהוא מאוד דיגיטלי אבל יותר ויזואלי ופחות קורא.

בארץ אני מאמינה שהשנים הקרובות בלוגריות יוכלו להרוויח תשלום על העבודה שלהן בבלוג, עסקים ומותגים יבינו את הכח של ההשפעה הלוקאלית על הקהל שקורא את הבלוג ויכניס בלוגים גם לעסקים.

עם התפתחות האיקומרס וכניסת אמזון לשוק, אני מאמינה שבלוגים תהיה להם השפעה רחבה יותר על עולם השיווק הדיגיטלי. אמן.

מה היית מייעצת לבלוגרית מתחילה שרוצה לפתוח בלוג, אבל בהתחשב במסת הבלוגים הקיימת, לא חושבת שיש לה מה לחדש?

שתנסה. מקסימום תצליח.

לכל אחת יש את טביעת האצבע שלה ואת הקהל ההתחלתי שלה.

הכתיבה היא קודם כל עבורנו, ולאחר מכן עבור האחרים. ולכן ההסתכלות החיצונית לפעמים לא חשובה, ובעיקר לא חשובה בהתחלה. זה כמו ללמוד לרכב על אופניים. אם הייתי מפחדת ממה יגידו או מזה שיש עוד רוכבים בכיכר, אז לא היתיי רוכבת לעולם.

מהו תפקיד קהילת הבלוגריות שהקמת?

קודם כל להיות שם אחת למען השניה. אני חושבת שאחד הדברים שלימדתי את קהילת הבלוגינג שהכשרתי זה כוחו של פרגון. עבדה איתי בחורה מקסימה בשם ענת שפרן כשערכתי את אתרי האינטרנט של דיסקונט, הגעתי לעבודה הזאת אחרי 5 שנים בצבא ושירות מאוד קשוח וגברי. ענת לימדה אותי את כוחו של פרגון, של אהבה הדדית ושל מילה טובה. היתי בשוק כמה שזה השפיע עלי לטובה ועל הסביבה . כשהתחלתי ללמד את עולם הבלוגים, הראיתי כמה זה קל לפרגן לאנשים אחרים באמצעות הבלוג. דבר שלא היה ברור כשהתחילה פה סצנת הבלוגים.

תחת הקהילה שאני יצרתי נוצרו תתי קהילות ואני כל כך שמחה על כך. כל תת קהילה מתמקצעת בתחומה, מפרגנת לחברותיה ובעיקר מלוכדת מאוד ועושה דברים נהדרים.

תספרי על חוויותייך מעולם הסטארטאפים.

אל עולם הסטארטאפים הצטרפתי בשנה שעברה. הייתי הבלוגרית הראשית של סטארטאפ בשם מליונאייז. המטרה היתה לחבר בין יצרני תוכן ויזואלי ליצרני תוכן כתוב במדיה הדיגיטלית. במסגרת הסטארטאפ נסעתי לכנסים בחו"ל של בלוגים, השתתפנו בכנסים גם בארץ והרציתי בספרד על עולם הבלוגים והשיווק באמצעות תוכן. זאת היתה שנה מטורפת של הרבה היי וכמה ירידות גם כן.

לצערי הסטראטאפ נסגר במקביל לבניית ההאבבלוגינג - החממה לבלובגינג מקצועי. הייתי כל כך עצובה. אבל אז נזכרתי במה שכרמית, קופאונדרית של מליואייז אמרה לי בפגישתנו הראשונה באמסטרדם (נפגשנו בכנס בלוגריות באמסטרדם) שאני סטארטאפ. אף פעם לא חשבתי ככה על עצמי. זה חיזק אותי ועדיין מחזק אותי בימים קשים.

תספרי לנו על ההאבבלוגינג שהקמת.

וואי, ההאבבלוגינג זה חלום שהתגשם.

אבל עדיין הוא תינוק שצריך ללמוד ללכת.

ההאבבלוגינג - היא חממה לבלוגינג מקצועי, מקום שבו יש אקדמיה לבלוגים ולשיווק דיגיטלי ומצד שני גם מתחם עבודה על בסיס יומי.

ההאבבלוגינג נפתח לפני חצי שנה ואני עכשיו משנה את התמהיל העסקי כי הוא לא כל כך מוכיח את עצמו לצערי. אז כנראה שאפתח את ההאבבלוגינג להשכרה על בסיס חודשי - לכל מי שרוצה לעבוד בהאבבלוגינג וליצור קהילה של עסקים מצליחים, משפחה שתומכת. ואת הסדנאות וההרצאות בתחום הבלוגינג אני אעביר לימי שישי או לערבים. כדי שיהיה מקום לקהילה להיפגש.

מאיפה שאבת את הרעיון?

המצאתי אותו.

הבנתי שבלוגריות מחפשות מקום לשבת ולכתוב, אבל לא בבתי קפה, אלא במקומות שנותנים להם השראה. ומצד שני נמאס לי להשכיר מקומות להרצאות ולסדנאות שלי, וגם ראיתי שבלוגריות נפגשות בבתים שלהן מצד אחד ומצד שני רוצות שיתיחסו אליהן ברצינות.

אז חשבתי - למה שלא אבנה להן בית. בו יוכלו להפגש, ללמוד, לכתוב. ממש המקום שבו הן ירגישו שזה עבורן.

ואז בדקתי התכנות כלכלית, בדקתי מה הבלוגריות רוצות ומוכנות לעשות והבנתי שזה יהיה קשה אבל אפשרי.

ההתרגשות היתה מאוד גדולה ועכשיו אני בשלבים של בדיקת מציאות מול חזון. זה שלב מאוד קשה ואפילו אכזרי. אבל אני אעבור את זה. יש לי קהילה חזקה מאחורי.

יש תקדים לכך?

לא.

למה בחרת להקים אותו דווקא בכפר סבא?

אחרי שעבדתי בדיסקונט, המשרד היה בתל אביב ולאחר מכן עברנו למשרד בראשון לציון, ואני גרתי כל השנים בהרצליה, היה לוקח לי שעה ורבע כל יום בבוקר ושעה ורבע כל יום אחר הצהרים. תמיד הייתי הראשונה לשים את הבנות בגן והאחרונה לקחת אותן מהגן. תמיד על הקשקש. כשגרנו שנה ברילוקיישן הבטחתי לעצמי שאני יותר לא נוסעת בפקקים לעבודה.

כשהחלטתי על ההאבבלוגינג ידעתי שזה יהיה בכפר סבא. הבית שלי. פעם ראשונה שאני מרגישה עיר שהיא בית. זאת עיר נגישה, שממש לא בעיה להגיע אליה, אין סיבה להכנס לתל אביב בעיני.

אם עוד עסקים יתחילו לבנות את בתי העסק שלהם בפריפריה (עאלק פריפריה, פשוט מחוץ לתל אביב) אז אנשים לא יסבלו כל כך בפקקים.

איך התחושה לעבוד בתחום שמתפתח לכיוונים בלתי צפויים?

לפעמים כיף ולפעמים מייאש מאוד. תלוי באיזה יום את שואלת אותי.

מצד שני זה עולם היצירה יש מאין. אני תמיד שמחה כי יש כל כך הרבה מה לעשות אבל לפעמים מתרגזת כי יש כל כך הרבה אנשים שלא מבינים איך ומה ולמה. וצריך כל הזמן להסביר וללמד.

איפה תהיי עוד חמש שנים?

ואי. אין לי מושג. אני לא יכולה לתאר את עצמי בעוד חמש שנים. בואי נעבור את יומולדת 40 ואז נדבר. הייתי שמחה לנסע לרילוקיישן נוסף, אם את כבר שואלת. יש פה סטראטאפ שמחפש בלוגרית?

---

תודה ליונית על הראיון

מוזמנות לשתף כאן במחשבות ובלבטים

ליאת