ובגיל 73 מאס לבי במזון מן החי והישרתי מבט מתנצל לעין הקרפיון ובגלל תאוות השררה והכבוד בכל זאת, אויה


והיום כמנהג בנות ישראל כשרות בערבי פסחים עמדתי במטבח ביתי והישרתי מבט לעין הקרפיון שהיה שרוע לפני על השיש והתנצלתי לפניו בכל לבי. והוא הישיר אלי מבט חזרה ובאלם קול לא קיבל את התנצלותי ולבי נחמץ. מסורת היא במשפחתנו שאני המומחית ל'גפילטע פיש" של ערבי פסחים וכי איך אשבור מסורת של שנים ארוכות? עד שרכשתי לי את שמי הטוב והתבססתי לי בו לאורך שנים והוכתרתי כנוהל וניתן לי כתר מלכותי מילדי, חתני, כלותי ונכדיי והושם בראש שמחתי ועתה כיצד אשא פניי ואומר די! מאסתי במאכלים מן החי! וכדרך מנהיגי הדור שדבקים

בשררה ובכבוד גם לי קשה לוותר על מושבי ה