עכשיו בגיל 73 אני מבינה שאני שייכת לאיזה שהוא עולם שמתקדם אבל לא ברור לי כלל וכלל לאן אני מתקדמת אתו

היום הלכתי לחנות של סלקום בקניון ערים רציתי שהם ימחקו לי אפליקציות מיותרות כי לא הצלחתי בכוחות עצמי. והמוכר או איך שקוראים להם לבחורים הצעירים והיפים שנותנים שירות לציבור אחז בו בידיים אמונות וריחף עליו באצבעותיו ופתח את קרביו וסגר אותם שוב ושוב ריחף לו הלוך ושוב על המסך המזוגג ואני ישבתי לי על כיסא גבוה אחד מרבים שמפוזרים שם והבטתי לי על האחרים שהיו שם כי כבר בילדותי גיליתי שתמיד במקום שיש אנשים יש עניין לענות בו. ואכן בחנות היו עוד שני זוגות הזוג האחד איש ואשתו. צעירים. היו שקועים בבירור ער עם המוכר על שיפור המכשירים שלהם ובסוף הבעל קנה לאשתו מכשיר חדש בארבעת אלפים שקל והם נכנסו רק כדי לברר דבר מה והילד שלהם בערך בן שנתיים וחצי בוודאי לא יותר עמד לידם שקוע במכשיר הטלפון שבידו ולחץ על סרטוני יוטיוב כזקן ובקיא ורגיל והיה שקוע בצפייה בהם. הזוג השני היו אב ובתו הוא נראה לי צעיר ממני אך גם כבר מבוגר למדי והיא, בתו עירנית ומפגינה בטחון מעולה בעולם הסלולרי. היא הסבירה לסירוגין לאביה ולמוכר מה אביה חייב שיתקינו לו בטלפון שלו האב נכנס מידי פעם לתוך דבריה ואמר אני לא מבין למה אני זקוק לזה? הבת התעלמה והמשיכה בלהיטות בהסבריה למרות התנגדות האב ואז ברגע מסוים כאשר האב גילה קשיות עורף בלתי נסבלת לדעתה היא השמיעה קול זעקה מרה וקראה מהמיית ליבה אבא אתה חייב להתקדם! האב תלה בה שתי עיניים תמימות מבט ושאל לאן? לאן להתקדם? חייכתי לי בלבי ואמרתי לעצמי ראי נא באיזה עולם את חיה מרגלית מימינך פעוט שאצבעותיו הקטנות רצות על המקלדת כאילו הגיח מבטן אמו כשהטלפון מחובר לאצבעותיו ומשמאלך אדם מבוגר שאינו מבין מה רוצים ממנו בכלל! וחמלתי בלבי על שניהם וגם עלי! ולפתע תקף אותי קוצר רוח ורציתי כבר לצאת מהחנות הזאת וללכת לי הביתה אך הטלפון שלי היה עדיין בידי המוכר וישבתי לי שם מצפה קצרת רוח שייכת ולא שייכת לעולם חדש שאולי מתקדם אך לא ברור לאן? ועצבתי לי!

מרגלית קוטב

מורה לתורה בדרך אחרת

ולפילוסופיה אינדיאנית של בני שבט הסנקה.

http://www.margalit-kotev.co.il/